והלכה כבית הלל. למה?

מקובל שפוסקים הלכה כבית הלל. נשאלת השאלה: למה? ועוד, למה צריך ללמד את דעת בית שמאי אם הלכה לא כמותם? נתחיל דווקא במקרה הפוך.

מסכת שבת פרק א משנה ד:

ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית בית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו
נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל
וי״ח דברים גזרו בו ביום

המשנה מתארת מעמד של קבוצת תלמידי חכמים מבית שמאי ומבית הלל שבאו לבקר את חנניה בן חזקיה.

באותו מעמד היו יותר חכמים מבית שמאי מאשר בית הלל ופסקו להלכה כמו בית שמאי בשמונה עשר דברים כמו שכתוב: ״אחרי רבים להטות (שמות כג )״. (ר׳ עובדיה מברטנורא שם)

כדאי לשים לב לכך ש:

• תלמידי בית שמאי ובית הלל הלכו ביחד לביקור (מצאנו גם שזקני בית שמאי וזקני בית הלל הלכו לבקר את יוחנן בו החורנית (תלמוד בבלי עירובין יג)).
• פסקו הלכה כמו שלמדו – לפי רוב –  כמו שעקביא בןמהלאל מצווה לבנו.
• תלמידי בית הלל, ובעקבותיהם עם ישראל כולו,  קבלו את הכרעת הרוב גם כאן.

״בו ביום״ – הוא היום בו החליף ר׳ אלעזר בן עזריה את רבן גמליאל ובו נשנו הלכות רבות.

דוגמא נוספת להלכה שרבו תלמידי בית שמאי על תלמידי בית הלל ופסקו הלכה כמותם:

תוספתא שבת פרק א הלכה יח:

בו ביום אמרו כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי מרדע ונמנו ורבו בית שמיי על בית הלל

אנו רואים שפסיקת ההלכה היתה בדרך של רוב. בהמשך הגמרא שלמדנו בשבוע שעבר, יש הרחבה על דרך פסיקת ההלכה כבית הלל.

ירושלמי קידושין פרק ראשון הלכה א:

ר יוסי בר׳ בון: ״״אלו ואלו כהלכתן״, ממזירות בינתיים, ואת אמר אכן?
המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם״

(עד כאן מהשבוע שעבר) וההמשך: (גם, ירושלמי ברכות פרק א הלכה ד; ברכות נב.; עירובין ו:)

כהדא דתני:
כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר: ״והכסיל בחושך הולך״ (קהלת ב יד).
כקולי אלו וכקולי אלו נקרא רשע
אלא: או כדברי בית שמאי כקוליהן וכחומריהן,
או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן.
הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול.
משיצאת בת קול לעולם, הלכה כדברי בית הלל; וכל העובר על דברי בית הלל חיב מיתה.
תני: יצאת בת קול ואמרה: ״אלו ואלו דברי א-לוהים הן אבל הלכה כדברי בית הלל״
איכן יצאת בת קול?
רב ביבי בשם ר׳ יוחנן: ״ביבנה יצאת בת קול״. 

הגמרא מלמדת שיש לבחור או כבית הלל או כבית שמאי. כמובן שאין לבחור בקולות של שניהם אבל גם מי שיבחר בחומרות של שניהם יקרא ״כסיל בחושך הולך״.
אבל, רק אחד צודק? לא!  יצאה והכריזה בת קול שגם דברי בית שמאי שאין הלכה כמותם וגם דברי בית הלל שהלכה כמותם דברי אלוהים הם. 

תלמוד בבלי עירובין יג דף ב:

״מאחר שאלו ואלו דברי א לוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?
מפני שנוחין ועלובין היו.
ושונין דבריהן ודברי בית שמאי
ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם״

המהר״ל מסביר שתכונות אלו מובילות אל ה״דברים האמיתים לפי ההלכה״.
נוחין - הנוחות מאפשרת לחתור אל האמת ולא לתת לכעס להפריע.
עלובין - הצניעות מאפשרת לראות את בעל המחלוקת ולתת לו מקום, מה שאפשר להם להציג את בית שמאי לפניהם. הם משוחררים מהצורך לנצח ולכן יכולים להקשיב ולהגיע אל האמת (באר הגולה באר חמישי א)

מדוע אנו לומדים את דברי בית שמאי שאין הלכה כמותם?

שמח הקב״ה בחריפות פלפולם של בית שמאי (יבמות ד.) ובוודאי יצא מפלפולם תועלת למקום אחר (קרבן העדה ירושלמי קידושין פרק ראשון הלכה א)

מדוע אם כן צריכה בת קול לצאת ולהכריז?

בית שמאי שהיו חריפים יותר בלימוד סברו שאיכות הלימוד שקולה כנגד הרוב. יצאה בת קול והודיעה משהו שהיה ידוע (תוספות בבא מציעא נט:)
במשקפי הזמן שלנו ניתן לנסח זאת כך: החריפות והלמדנות איננה עדיפה על הרוב ״הפחות למדן״. ניצחון הרוב הוא גם במקרה של קולא (ואכן בת קול מודיעה ששניהם צודקים).

נראה מעט יותר על "נוחין ועלובין". מסדרה של משניות בעדויות פרק א משניות י"ב-"י"ד, בהן מודים בית הלל, נבחר אחת.

מסכת עדויות פרק א משנה יד:

כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל.
ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלין, והמשקין ועל כלי חרס.
אמרו להם בית הלל: מפני מה?
אמרו להם בית שמאי:"מפני שהוא טמא על גב עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ״
אמרו להם בית הלל: ״והלא טהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו?״
אמרו להם בית שמאי: ״כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו, אבל כשטהרת כלי טהרת לך ולו״
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי

כלי חרס הסגור ״בצמיד פתיל״ הנמצא ״באוהל מת״ אינו נטמא ומציל את תכולתו מלהיטמא בטומאת המת.
לעומת זאת, כלי חרס טמא למרות שסגור ״בצמיד פתיל״ ונמצא ״באוהל מת״ נטמא ואיננו מציל את תכולתו מלהיטמא בטומאת המת.
בית הלל מציגים את הכלל ומחילים אותו על כל הכלים.
בית שמאי אומרים שכלי חרס הסגור ״בצמיד פתיל״ שנמצא ״באוהל מת״ מציל רק על אוכל, משקה וכלי חרס אחר הנמצא בתוכו. כלי כזה איננו מציל, למשל, כלי מתכת הנמצא בתוכו.
בית הלל שואלים: איך יתכן שכלי אחד יטמא? בעוד שאוכל, משקה וכלי אחר לא יטמאו?
עונים בית שמאי: כלי עם הארץ הם בחזקת טמאים כי אינם בקיאים בהלכות טומאה וטהרה.
כשאומרים לעם הארץ שהאוכל שלו וכלי החרס שלו טהורים זה רק בשבילו. חבר לא משתמש באוכל שלו ולא בכלי החרס שלו.
בכלי מתכת הוא יצא מהנחה שהוא טמא רק טומאה המצריכה טבילה ועל כן יטביל את הכלי ויסתפק בכך.
אבל אם הכלי היה באוהל מת בכלי סגור ״בצמיד פתיל״ הוא טמא טומאת מת וצריך טהרה באפר פרה.
לכן גזרו בית שמאי לטהר את האוכל וכלי חרס עבור עם הארץ.
אם היו גוזרים לעם הארץ שגם בשבילו זה טמא לא היה מקשיב כי הוא מכיר את ״הלכות צמיד פתיל״.
בית שמאי מחמירים ובו זמנית מראים רגישות גם לעם הארץ וגם לחבר.

לכן בית הלל מודים לבית שמאי ומסכימים שהלכה כמותם.

מה היתרון של בית הלל? שיכלו לשמוע ואחר כך גם למחול על כבודם כשבית שמאי הביאו הלכה יותר נכונה.
אז למה מקפידים לספר את דעת בית שמאי?

ראשית, כפי שראינו כבר, טוב להציג סברות שלא נתקבלו.

שנית, רוצים להראות לנו שאפשר (ואיך) דו שיח אמיתי מאפשר לחקור ולקדם את הלכה הרבה יותר מדעת יחיד. זה דומה למקרה של הראב"ד. ההלכה לרוב לא כמותו אבל הסברות שמביא מעשירות את הדו שיח ההלכתי. חשוב שדעות שונות יוכלו להכנס לשיח, וטוב שיבואו ע"י גוף מכובד. 

ועוד בנושא חשיבות הלב. אנו מוצאים בפרשה (ויקהל)  את התנאים לקבלת התרומה ואת התנאי ליכולת להיות בצוות בוני המשכן.
התנאי למתן התרומה היה ״כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה׳״ (שמות לה ה) .
המכרז לעושי המשכן: ״וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה׳״ (שם י)
וגם ״ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה׳״ (שם כא)

"ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח) כלומר בתוך ליבם.

 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערכו: מאיר ומרים פנסטר