סומכים על הנס

יש אימרה שגורה בפינו כיום: "אין סומכין על הנס". השבוע נראה שתנאים חשובים דווקא כן סמכו על הנס.

אבות פרק ה משנה יז

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים
איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים?
זו מחלוקת הלל ושמאי
ושאינה לשם שמים?
זו מחלוקת קורח וכל עדתו

מחלוקת לשם שמים זו מחלוקת שתכליתה בירור ההלכה. מתוך הלימוד והמחלוקת הזו מתבררת ההלכה.
מחלוקת לשם שררה וכבוד איננה לשם שמים והיא איננה מתקיימת. (רבי עובדיה מברטנורא שם)

ואולם, המחלוקת לא היתה תיאורטית אלא מעשית. 

יבמות פרק א משנה ד; עדויות פרק ד משנה ח

בית שמאי מתירין הצרות לאחים
ובית הלל אוסרים
חלצו:
בית שמאי פוסלין מן הכהונה
ובית הלל מכשירים.
נתיבמו:
בית שמאי מכשירים,
ובית הלל פוסלין.
אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין,
אלו פוסלין ואלו מכשירין,
לא נמנעו בית שמאי מלשא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.
כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו.

בית שמאי ובית הלל נחלקו בשורה של הלכות שחלקן מוזכר כאן וחלקן מפורט בגמרא ביבמות יד:
המשמעות המעשית שלפי שיטה אחת האיש ממזר ולפי שיטה אחרת האיש כשר.
במקרה אחר, לשיטת האחד כשר ולשיטת השני הוא באיסור ופסול.
לפי שיטה אחת האוכל טמא ולפי שיטה אחרת האוכל טהור.
למרות זאת לא נמנעו מלהינשא אנשי האחד עם אנשי השני.
כמוכן לא נמנעו מלאכול האחד אצל השני.

רש״י על המשנה נשען על דברי הגמרא ״לעולם עשו דמודעי להו ופרשי״ (יבמות יד.) ומסביר שהודיעו אחד לשני כיצד פסקו להלכה.

תלמוד בבלי יבמות דף יד עמוד ב:

תא שמע:
אע״פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות, ובאחיות, בגט ישן, ובספק אשת איש, ובמגרש אשתו ולנה אתו בפונדק, בסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה
לא נמנעו בית שמאי מלשא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.
ללמדך, שחיבה ורעות נוהגים זה בזה.
לקיים מה שנאמר: ״האמת והשלום אהבו״ (זכריה ח יט)

ואסמכתא קצת שונה בתוספתא: ״לקיים מה שנאמר: ״כל דרך איש זך בעיניו ותכן לבות ה׳״ (משלי טז ב ו כא ב) (תוספתא יבמות א יא)

למרות המחלוקות נהגו חיבה ורעות זה בזה. אהבו גם את האמת וגם את השלום.

הרמב״ם בפירושו למשנה כותב: ״שלא היו חושדין אלו מאלו שיכניסו עליהם חשש בשום דבר שסברתו לאיסור."
אנו רואים גישה ״מפויסת״ יותר שלא הודיעו אחד לשני מה נהגו לעשות אבל גם לא ״הכשילו״ אחד את השני. בית שמאי ובית הלל ידעו לסמוך אחד על השני בלי לשאול.

בירושלמי אנו מוצאים גישה יותר ברורה ומעניינת.

ירושלמי יבמות פרק א' הלכה ו:

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, אלא נוהגין באמת ובשלום, שנאמר "והאמת והשלום אהבו". 
ממזרות בנתיים, ואת אמר הכין? היך עבידא? קידש הראשון בשוה פרוטה, והשני בדינר: על דעתיה דבית שמאי, מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון. על דעתיה דבית הלל, מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני?!?!
רבי יוסי בי רבי בון אמר: רב ושמואל, חד אמר - אילו ואילו כהלכה היו עושין, וחד אמר: אילו כהילכתן, ואילו כהילכתן.

כלומר - כל אחד נהג כמנהגו ועדיין נישאו זה בזה.

התשובה במקום אחר בירושלמי.

ירושלמי קידושין פרק ראשון הלכה א:

ר יוסי בר׳ בון: ״״אלו ואלו כהלכתן״, ממזירות בינתיים, ואת אמר אכן?
המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם״.

ר יוסי בר׳ בון שואל: הרי מדובר בממזרות, איך אתה יכול להגיד שלא נמנעו מלהינשא אחד עם השני?
ותשובת הירושלמי: הקב״ה שמר אותם מתקלה.
כלומר - סומכים אחד על השני כשקודם כל סומכים על הקב״ה.

ר׳ דוד חיים פארדו בפירושו על התוספתא משתמש בביטוי ״סמכי אניסא״ (חסדי דוד תוספתא יבמות פרק א י, יא)  רוצה לומר סמכו על הנס. חלקו אחד על השני וסמכו על הנס שלא תבוא תקלה על ידם ולידם.

בביטוי ״סמכי אניסא״, תופס ה״חסדי דוד״ את דעתו של אביי, במחלוקתו עם רבא, בערב פסח שחל בערב שבת. נכנסו שלוש ״כתות״ - קבוצות. אחרי כל קבוצה שמלאה את העזרה ננעלו דלתות העזרה. אביי תופס את הלשון ננעלו – ננעלו מאליהן וסמכו על הנס. רבא תופס נעלו – נעלו אנשים.

במחלוקת שהיא לשם שמים, גם סומכים אחד על השני ובעיקר סומכים שהקב״ה יסייע בידם לקיים את ההלכה כהלכה. מה שעמד מול עיניהם גם האמת וגם השלום שבאו מאהבה.

בפרשת השבוע כי תשא, היתה למשה את האופציה לזכות "בכל הקופה"-  "ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב י). להכיר: לשם שמים - בירור הטוב. שלא לשם שמים - לשם השררה. למרות האפשרות שניתנה למשה להפוך לגוי גדול משה מתחנן על עם ישראל לאחר החטא מתוך האמת ומתוך השלום והאהבה.

    

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערך: מאיר פנסטר