בשתי המשניות הבאות נראה את ״ברכות הראיה״ - אדם מברך על מה שרואה.
ברכות פרק ט משנה א, ב
הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר: ״ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה״.
מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים: ״ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו״.
...רבי יהודה אומר: ״הרואה את הים הגדול אומר: ״ברוך שעשה את הים הגדול״, בזמן שרואה אותו לפרקים.
דברים נוספים שאדם מברך על ראייתם: קשת, ברקים, שישים ריבוא יהודים בארץ ישראל, אילנות מלבלבים בימי ניסן, לבנה בראשית החודש ועוד.
בכלאיים, כוונה היא זו שקובעת (וראה גם פוסט קודם) . אולם, מה שמפעיל את שעון החול זו הראיה.
כלאים פרק ה משנה ו
הרואה ירק בכרם ואמר: ״כשאגיע לו אלקטנו״ - מותר״כשאחזור אלקטנו״ – אסור
איסור כלאים הוא כאשר הצמחים גדלו מאליהם. כרם גפנים שהרוח הפיצה
זרעים והם צמחו בכרם, בעל הכרם מצווה לעקור אותם. אם יניחם יהפכו את הגפנים
הסמוכות לכלאיים ויהיו אסורות בהנאה.
החיוב חל רק כאשר בעל הכרם רואה את הצמיחה בכרמו.
אם הוא עובד בכרם ומתכנן תוך כדי העבודה לעקור את הצמיחה, גם גדלו
בינתיים הגפנים או הצמחים הכרם איננו נאסר.
אם הוא מתעלם ודוחה את העבודה הכרם יאסר ברגע שהגפן או הצמח יוסיפו
בגידולם אחד חלקי מאתיים על הקיים.
ראיה יכולה גם להיות עונש.
תוספתא שבועות פרק ג הלכה ד
...וכן היה רבי אלעזר בן מתיא אומר: ״הרואה עוברי עבירה נתחייב לראות
הרואה עושה מצוה זכה לראות״
הרב יחזקאל אברמסקי בפירושו לתוספתא מסביר:
ר׳ אלעזר בן מתיא מלמד אותנו שהראיה שלנו היא מכוונת מלמעלה ואיננה אקראית. אם אדם ראה עוברי עבירה בגלל ש״נתחייב על ידי איזה חטא שיראה עוברי עבירה״. ״וכל הרואה עושי מצווה זכה על ידי מעשים טובים שיראה עושי מצווה וילמוד ממעשיהם״ (חזון יחזקאל שם).
לאור דבריו של הרב אברמסקי קל יותר לבין את דברי ר׳ דוד פארדו שמשייך
את המשנה באבות לכאן ״שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה״ (אבות ד ב).[הרחבה במכתב
מאליהו קונטרס הבחירה ח״ב].
לפעמים הראיה הינה סימן/הנחיה לאדם.
ברייתא, ברכות דף סג עמוד א
תניא, רבי אומר: ״למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?
לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן
היין״
ר׳ צדוק הכהן מלובלין שואל: מדוע מי שרואה סוטה יזיר עצמו מן היין? הרי מי שקלקלה זו היא ולא הוא.
ומשיב: ״שכיוון שהזמין ה׳ יתברך לנגד עיניו הסוטה בקלקולה, אין זה אלא
כדי שילמד את עצמו להזיר עצמו מן היין. וכך הוא מפרש את הפסוק: ״גדולים מעשי ה׳
דרושים לכל חפציהם״ (תהילים קיא ב). ״כל מה שברא הקב״ה בעולמו הוא כדי שיקח ממנו
לקח״ לעבודת ה׳ (פרי צדיק במדבר נשא יב; ויקרא לחג הפסח ל).
ר׳ צדוק מעיר את תשומת ליבנו שסדר המסכתות הוא הפוך - קודם מסכת נזיר
ואח״כ מסכת סוטה. על בסיס המשנה באבות: ״איזהו חכם? הרואה את הנולד״ (אבות ב ט)
אדם רואה בחכמתו את המכשולים שלפניו ״ומקדים תרופה למכה״. לפני שיראה סוטה בקלקולה
הוא מזיר עצמו מן היין. וכל זה משל, האדם רואה את המכשולים ולפני שיתקל בהם הוא
בונה ומתקן את דרכו ביראת שמים.
לפני שנים רבות, בשבת, ברחוב יפו שבירושלים הלכתי ליד יהודי זקן. נסע שם רכב בודד. למראה הרכב אותו יהודי עצר, הסתובב והפנה פניו אל הקיר הסמוך ודיבר אל עצמו והצטער על העובדה שראה רכב נוסע בשבת. כלומר, היהודי הרגיש כאב על חילול השבת אך כנראה גם כאב על כך שהוא "זכה" לראותה.
חז״ל מלמדים אותנו ״שהמציאות מדברת אלינו״ וניתן לומר ״שכשאיננו
שומעים היא מרימה את קולה״. יתפלל האדם שיהיה מעושי המצווה ושהקב״ה יאיר את עיניו
ואת דרכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה