יתן ה׳ את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה

למגילת רות מימד הלכתי. אך יש למגילת רות גם מימד בשיטות פסיקה והנהגה.
שמואל (הנביא) חידש את ההלכה "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית". כפי שנראה, יש כאן מימד התנהגותי.

מסכת יבמות פרק ח משנה ג

עמוני ומואבי אסורים איסור עולם,
אבל נקבותיהם מותרות מיד.
מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד הזכרים ואחד הנקבות.
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.
אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים: ״ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד;
במקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד?״
אמרו לו: ״אם הלכה, נקבל; ואם לדין, יש תשובה״.
אמר להם: ״לא, כי הלכה אני אומר!"
ממזרין ונתינין  אסורין ואיסורם איסור עולם.

ההלכה היא שרק הזכרים מעמון ומואב אסורים איסור עולם לבוא בקהל ישראל. נקבותיהן מותרות לבוא בקהל ישראל מיד, כמובן לאחר שנתגיירו.
מצרי ואדומי אסורים שלושה דורות לבוא בקהל ישראל גם זכרים וגם נקבות.
ר׳ שמעון: מתיר את הנקבות מיד. הוא לומד קל וחומר מעמוני ומואבי.
עמוני ומואבי שאסורים איסור עולם, נקבותיהן מותרות מיד.
מצרי ואדומי אסורים רק לשלוש דורות הרי שנקבותיהן בוודאי מותרות מיד.
אמרו לו: על הקל וחומר יש לנו מה לענות: עמון ומואב לא קדמו את עם ישראל בלחם ומים ולכן נאסרו איסור עולם. הנשים אין דרכן לקדם פני זרים בלחם ומים לכן הן מחוץ לאיסור.
על המצרי והאדומי לא נאמר מה ההסבר, לכן לא ניתן ללמוד מהחד על השני.
ר׳ שמעון: זו ההלכה שמסורה בידי. ואולם, הלכה כחכמים.

ועדיין, למרות האיסור מחפשים פנים להיתר. 

מסכת ידים פרק ד משנה ד

בו ביום, בא גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש, אמר להם: ״מה אני לבוא בקהל?״
אמר לו רבן גמליאל: ״אסור אתה״.
אמר לו רבי יהושע: ״מותר אתה״.
אמר לו רבן גמליאל: ״הכתוב אומר: ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳ גם דור עשירי וגו׳״ (דברים כג ד).
אמר לו רבי יהושע: ״וכי עמונים ומואבים במקומן?
הן כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר: ״ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כבר יושבים (ישעיהו י יג)״.
אמר לו רבן גמליאל: ״הכתוב אומר: ״ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון״ (ירמיהו מט ו) וכבר חזרו״.
אמר לו רבי יהושע: ״הכתוב אומר: ״ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה״ (עמוס ט יד) ועדיין לא שבו״.

בו ביום – ביום שמינו את ר׳ אלעזר בן עזריה כנשיא במקום רבן גמליאל. רבן גמליאל התייצב בבית המדרש כרגיל והשתתף בלימוד מעמדת ה״תלמיד״ (ברכות כח א). וראינו פסיקות אחרות שקרו בו ביום בפוסט קודם.

הגיע גר עמוני ושאל האם הוא מותר לבוא בקהל ישראל?
רבן גמליאל: אוסר כי הוא נשען על האמור במשנה ביבמות (ח ג) ״עמוני ומואבי אסורים איסור עולם״.
רבי יהושע: מתיר מייד.
רבן גמליאל: ״מצטט את הפסוק: ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳ גם דור עשירי וגו׳״ (דברים כג ד).
רבי יהושע: כל האומות כבר נתבלבלו מכך שמלך אשור הגלה והחליף את העמים. לא ניתן לזהות את העמים השונים כי הם מעורבבים בעולם. וממילא אותו אחד שבא איננו יודעים מאין באמת הוא הגיע. ממילא הוא בטל לרוב וניתן להתיר אותו.
רבן גמליאל: מצטט את ירמיהו על שיבה מהגלות של בני עמון.
רבי יהושע: דוחה את דברי רבן גמליאל ומצטט עמוס על שיבת ישראל לארצו, כמו שעם ישראל טרם שב גם הם טרם שבו.

חשוב לציין שרבן גמליאל הודח מנשיאותו בגלל התנהגות לא ראויה של רבן גמליאל לר' יהושע. כעת, בתור תלמיד שווה בין שווים, משתנה הפסיקה! במקום "אין דרך" יש הושטת יד.

מה ראו שמואל ור' שמעון ור' יהושע לחפש פתח מול הלכה ברורה מהתורה? נראה ששמו דגש על התנהגות. נחפור מעט במגילת רות.

בועז מקבל ברכה בעת חתונתו מאת ״כל העם אשר בשער והזקנים עדים״:

יתן ה׳ את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל, ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם״ (רות ד יא).

מתבקשות השאלות:

• מדוע רק רחל ולאה?
• מה קשורה הברכה למעמד בו בועז נושא את רות לאשה?
• אפשר אולי להבין למה לא הזכירו את שרה ורבקה -שמהן שיצאו גם ישמעאל ועשו. בלהה וזילפה שילדו את: דן, נפתלי, גד ואשר. מה איתן? 

נענה על בסיס ר׳ יהודה רוזניס ה״משנה למלך״ על הרמב״ם, שעונה בדרכו על שאלות אלו בספרו "פרשת דרכים", דרוש ראשון.
יעקב נשא שתי אחיות – רחל ולאה. יש ליישב כיצד יעקב הרשה לעצמו לשאת שתי אחיות.
התירוץ שנשאן על פי הדיבור הוא נעלם וידוע היה רק ליעקב; מאחר שאין לו סימוכין בתורה. גם ההנחה שהן התגיירו היא בעייתית כי לפני מתן תורה לא ברור האם יצאו מכלל בני נח שאצלם אין מושג של גירות.

ואולם, דרך אחרת לדעת שעשה כהוגן היא במבט לאחור על תוצאות הנישואין הללו.

נסביר.
הגמרא בקידושין מתייחסת לאדם הנושא אשה שאינה הוגנת לו יהיו לו בנים לא הגונים (בגרסה שלפנינו) וגם השכינה לא תשרה עליו (שם ע א,ב). ליעקב, כמו שאנו יודעים היו בנים הגונים, שנים עשר השבטים והשכינה שרתה עליו. הנביא ישעיהו מעיד עליו:

״לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם
לא עתה יבוש יעקב
ולא עתה פניו יחוורו
כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי
והקדישו את קדוש יעקב ואת א לוהי ישראל יעריצו״ (שם כט כב,כג).

צאצאיו של יעקב מעוררים גאווה באביהם יעקב.
כך שעל פי מבחן התוצאה, בנים הגונים, נהג יעקב כהלכה.

הדיון על כשרותה של רות המואביה התנהל בבית לחם כש״הגואל״ מסרב לשאת אותה מטעם זה. [הדיון המשיך גם בין דואג האדומי לאבנר (יבמות עו ב)]. ונשים לב לדמיון למשניות שהבאנו.

הברכה לבועז היא: שבמבחן התוצאה יהיה כמו יעקב. גם אצל יעקב היה מי שהטיל ספק בכשרות הנישואין של יעקב עם שתי האחיות ומבחן התוצאה דחה את הספקות.

כלומר, הברכה היא: "אנו מאחלים לך שגם במקרה שלך מבחן התוצאה יוכיח שנהגת כהלכה". ואמנם גם אומרים לנעמי לגבי רות "אשר היא טובה לך משבעה בנים". ואכן רחל ולאה ילדו שמונה בנים זכרים ליעקב. 

הבנו כעת מדוע דווקא רחל ולאה ואת ההקשר למעמד הנישואין של בועז.

הסבר זה יכול להתאים גם לפסוק העוקב: ״ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה אשר יתן ה׳ לך מן הנערה הזאת״ גם על תמר היו מי שרננו על כשרות מעשיה. מבחן התוצאה מוכיח גם עליה. 
״הגואל״ דואג לייחוס שלו ומסרב לשאת את רות (רש״י רות ד ו) בועז סומך על ההלכה שנפסקה ע״י הזקנים והיתר היסטוריה. האם בועז נשא את רות בגלל התנהגותה או שחיכה שכולם את איכותה יראו ואז נשאה?

ומשהו אישי, את הספר ״פרשת דרכים״ הכיר לי הר״ם שלי מכיתה י׳ - ר׳ חיים נפתלין ע״ה - כשהוא לימד ממנו בכיתה. שאלתי אותו עוד שאלות על השיעור הוא ענה לי ונתן לי את הספר במתנה תוך שהציע לי להעמיק בו. אכן דרוש מאמץ רב וריכוז גבוה על מנת להצליח לעקוב אחר החוט שטווה הספר. ההשפעה העצומה שיש למחנך באה כאן לידי ביטוי שאילולא ההיכרות הזו ספק אם הייתי מגיע לחיבור הזה.  

כתב וצייר: שמואל בן מובחר

ערכו: מאיר ומרים פנסטר