והגדת לבנך ביום ההוא - גם או רק?

ליל הסדר מזכיר לנו את חשיבות מצוות הסיפור לבן בפסח. מה גבולות המצווה? 

נתחיל בהגדה של פסח; ברכות פרק א  משנה ה:

מזכירין יציאת מצרים בלילות.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא,
שנאמר: "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).
"ימי חייך" — הימים;
"כל ימי חייך" — הלילות.
וחכמים אומרים: "ימי חייך" — העולם הזה;
"כל ימי חייך" — להביא לימות המשיח.

ומה עם קטנים?

מסכת חגיגה פרק א משנה א:

הכל חייבין בראיה חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וטומטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משוחררים.
החיגר, והסומא, והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו.
איזהו קטן?
״כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית״, דברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים: ״כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, שנאמר: ״שלש רגלים״״.

הסבר.
כולם חייבים בעליה לרגל. ראיה = ראית המקדש או להיראות המקדש.
כל אלה פטורים מעליה לרגל: חרש, שוטה, טומטום, אנדרוגינוס, עבדים, חיגר, עיוור, חולה, זקן ומי שאינו יכול ללכת, נשים וילדים.
מהו הגדר של קטן שפטור מעליה לרגל?
בית שמאי: מי שאינו יכול לרכב על כתפי אביו. מי שיכול לרכב על כתפי אביו כבר חייב.
בית הלל: מי שאינו יכול לאחוז ביד אביו וללכת לידו. מי שיכול לתת יד לאביו וללכת לידו כבר חייב.
היוצא מהמשנה, שגם בית שמאי וגם בית הלל פוסקים שילד קטן - אביו חיב לעלות לרגל עמו.

נראה עוד על גדר של "קטן".

מסכת סוכה פרק ב משנה ח:

נשים, ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.
קטן שאינו צריך לאמו, חייב בסוכה.
מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה, וסיכך על גבי המטה בשביל קטן.

הסבר.
הפטורים ממצוות סוכה מכיוון שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה או שאינם בני חיוב.
למרות זאת חל חיוב על האב לקרב את בנו למצוות ולחנכו. שמאי הזקן הכניס את נכדו שזה עתה נולד לסוכה, במיטה.

עוד הלכות ספציפיות לקטן. 

מסכת סוכה פרק ד משנה ז:

מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:
המשנה מתארת מה קורה ביום האחרון של סוכות לאחר קיום מצוות נטילת לולב.

אנו רואים מהמשנה של״תינוקות״ היו ארבעה מינים.

ונחזור לפסח. 

מסכת פסחים פרק י משנה ד:

מזגו לו כוס שני.
וכאן הבן שואל אביו.
ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה. הלילה הזה: כולו מצה.
שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות. הלילה הזה: מרור.
שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק ומבושל. הלילה הזה: כולו צלי.
שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת. הלילה הזה: שתי פעמים.
ולפי דעתו של בן אביו מלמדו.
מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה.

אחרי מזיגת הכוס השניה בליל הסדר הבן שואל את אביו: ״מה נשתנה?״
״ואם אין דעת בבן״ אביו צריך ללמדו. יותר מכך, האבא לא יכול להסתפק בללמד כדי לצאת ידי חובה. האבא צריך להתאים את הלימוד לפי דעתו של הבן - ״ולפי דעתו של בן אביו מלמדו״. וראינו גם במשלי (כ"ב ו) "חנוך לנער על פי דרכו" - והמשנה מסבירה כיצד.

מתחיל בגנות ומסים בשבח. ודורש ״מארמי אובד אבי״ עד  הסוף. מספר שאלות: 

• מה זה בעצם: ״ארמי אובד אבי״?
• מה זה קשור למה שלמדנו עד כה?
• מדוע מסדר המשנה כתב משנה אחת ולא פיצל לשתי משניות? משנה אחת: מה ואיך מלמדים את הבן ומשנה שנייה: ״ארמי אובד אבי״

ננסה לענות.
הביטוי ״ארמי אובד אבי״ מופיע פעם אחת בתורה בפרשת ביכורים: ״וענית ואמרת לפני ה׳ א׳ ארמי אבד אבי וירד מצרימה...״ (דברים כו ה). ״ארמי אבד אבי״  - זהו לבן שרצה לאבד את אבי, את יעקב. (על השייכות לפרשת ביכורים בפעם אחרת).
גישה אחת מסבירה את הביטוי בכך שלבן חשב לאבד את יעקב ״יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוהי אביכם אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע״ (בראשית לא כט); צירף לו הקב״ה מחשבה למעשה (תנחומא ויצא יג, ספרי דברים כי תבוא פיסקה שא; מדרש תהילים שוחר טוב מזמור ל)

גישה מרחיבה יותר אנו מוצאים אצל ר׳ צדוק שמסביר איך בדיוק רצה לבן לבצע את זממו. יעקב מתאר ללבן את המאמצים הכבירים שעשה על מנת לבצע את מלאכתו בצורה הטובה ביותר: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה״. לבן ״לא מצמץ״ ועונה: ״ויען לבן ויאמר הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו״ (בראשית לא מג) (דובר צדק עמ' צו).

לבן מבין שעתיד עם ישראל נמצא בבנות ובבנים ואת זה הוא רוצה לעצמו. לבן בדבריו מתמקד בצאצאיו ומתעלם מיעקב.
לפי הסברו של ר׳ צדוק ניתן להבין ששני נושאים הם בעצם נושא אחד ולכן הם נמצאים במשנה אחת. המשנה עוסקת בעצם בעניין אחד – בעניין הבנים, העתיד וההמשכיות של עם ישראל. אין הבדלה בין ההמשך הרוחני להמשך הגשמי! גם לא אצל לבן. פרעה לא הבין עניין זה, כמסתבר. 

מסתבר שמצוות חינוך הילדים מקבלת חיזוק בליל הסדר אבל קיימת כל ימות השנה. הגמרא מלמדת שקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה; קטן היודע לנענע חייב בארבעה מינים; קטן היודע להתעטף חייב בציצית; קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין (ערכין ב:); וכן פסקו להלכה הרמב״ם והטור (טור או״ח הלכות ציצית יז; הבית יוסף, ב״ח, שו״ע הרב, ערוך השולחן ועוד שם). ״המשנה ברורה״ מרחיב על מה שכבר כתבנו ומוסיף: ״ופשוט דאם שמע לבנו ובתו הקטנים שהם מדברים לשון הרע מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה וכן ממחלוקת ושקר וקללות..״ (משנה ברורה הלכות שבת שמג ס״ק ג).

מצוות והגדת לבנך אכן בולטת בליל הסדר אך קיימת בכל ימות השנה ״ולפי דעתו של בן אביו מלמדו״.

הרב קוק לוקח את הלימוד שלנו למחוזות רחבים הרבה יותר ומסביר מה חשוב ללמד. על הקושי ללמד את כל החוכמות, ההבנות  והידע שלנו לילדים הוא פותר בדרך מקורית. ״אולי צריכים אנו לדעת מזה שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו אלא התום של הילדות.. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו״ (קבצים קובץ ז פיסקה רה).

הילדות היא מקור כוחנו גם האישי וגם הציבורי.

 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערכו: מאיר ומרים פנסטר