המחלה, החולה והרופא, גרסת הצרעת

הקדמה

מסדר המשנה הקצה לצרעת (המתוארת בפרשת השבוע, תזריע מצורע) מסכת בפני עצמה ולמעלה ממאה משניות הפרוסות על ארבעה עשר פרקים – מסכת נגעים. אף מחלה לא זכתה אפילו למשנה אחת.

השבוע נראה שצרעת איננה מחלה אלא משפחה של נגעים. רב בה השונה ממחלה – התפתחות התסמינים שונה, דרך האבחון שונה, הנפגעים מגוונים (בית, בגד, אדם, אך לא חיות), ואפילו משמעות מצב המחלה שונה.

לכן לא יפתיע שבעצם מדובר בנגע רוחני עם משמעויות, זיהוי ודרך טיפול רוחנית.

נתחיל בתסמינים.

הסימפטומים לצרעת הנם מורכבים ותלויי הקשר. יש לשם לב שהכהן הוא היחידי שיכול לקבוע האם זה נגע צרעת שמשמעותו שהאדם טמא או טהור. כלומר, גם אם חכם זיהה את התסמינים ה"חולה" נחשב בריא (ולא מדבק).
נתייחס לנגע צרעת באדם יהיה ״כתם לבן״, בגודל של גריס לפחות, שיהפוך לנגע בשלושה תנאים:

• יהיה בו שיער לבן
• יהיה בתוכו בשר בריא (מחיה) 
  
• הוא יתפשט לאחר שבוע או שניים מהראיה הראשונה (פשיון)

נגעים פרק ח משנה א

הפורח מן הטמא טהור
חזרו בו ראשי האיברים טמא, עד שתתמעט בהרתו מכגריס.
מן הטהור טמא
חזרו בו ראשי האיברים טמא עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה.

נגעים פרק ח משנה ג

בהרת ובה שער לבן, פרחה בכולו, אף על פי ששער לבן במקומו, טהור
בהרת ובה פסיון, פרחה בכולו, טהור
וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין
פרחה במקצתו טמא
פרחה בכולו טהור.

 

הגיע אדם עם סימפטומים שהוגדרו כנגע והוא הוגדר כטמא, הוחלט לטומאו, ואז צבע הלבן כסה ״את כולו״ - הוא הופך טהור. ולהפך - אם הצבע הלבן נסוג ונראו בו אפילו ״ראשי האיברים״ [המשנה מונה 24 ראשי איברים (שם ח ז)] הוא נטמא מחדש. ואז האדם יטהר רק כאשר הכתם יקטן מגודל של גריס.

הגיע אדם עם נגע שהוגדר כטמא ולאחר זמן הוא נטהר. כעת, הכתם הלבן מכסה את כולו הוא טמא.

נשים לב, לדרך המוזרה שהתסמינים מתפתחים. בכל מחלה רגילה ככל שמתגברים הסימפטומים המחלה מתחזקת בצרעת כשהוא כולו מכוסה הוא נטהר.

אם הוא מתכסה כולו לאחר שנטהר הוא טמא. כלומר - עומדים לפנינו שני אנשים עם מראה זהה האחד טהור והשני טמא.

״ראשי האיברים״ הם בין היתר קצות האצבעות והרגלים . לדוגמא כתם לבן המכסה את האצבע וקצה האצבע בריא זוהי איננה צרעת למרות שבאופן רגיל כתם לבן עם בשר בריא בתוכו יהיה נגע. יתר על כן אם האדם כולו יהיה מכוסה ברגע שהכתם ייסוג ויתגלו בו ראשי האיברים הוא כן יהיה טמא.

גם כאן עומדים בפנינו שני אנשים עם מראה דומה, קצה האצבע בריא וכתם לבן עוטף את קצה האצבע, האחד מצורע והשני לא.

במחלה רגילה ככל שמתגברים הסימנים המחלה מתגברת כאן לא – אדם שפרחה בכולו יכול להיות טהור.

במחלה רגילה סימפטומים זהים יגדירו חומרה זהה כאן לא – אדם שפרחה בכולו מתוך טומאה טהור מתוך טהרה טמא.

נראה לגבי גיוון הנפגעים מאותה "מחלה". 

צרעת הבגד - יכולה להיות רק בבגד ורק אם הוא עשוי מצמר, פשתים או עור של בעל חיים יבשתי. (שם יא א). הבגד צריך להיות בצבע הטבעי על מנת להיות מנוגע. בגד צבוע בידי אדם לא יקבל צרעת (שם יא ג). הצרעת מוגבלת לבגד העשוי בצורה מסוימת בלבד.

צרעת הבית - יכולה להיות רק בבית בעל ארבעה כתלים. בבית משולש או עגול לא יכולה להיות צרעת (שם יב א). הבית חיב להכיל אבנים, עפר ועץ בכמות מינימלית על מנת שיוכל להצטרע. (שם יב ב)

אנו רואים גם בבגדים וגם בבתים שהסימפטומים לבד אינן מספיקים על מנת שהבגד או הבית יצטרע.

נגעים פרק יב משנה ה

כיצד ראיית הבית?
״ובא אשר לו הבית והגיד לכהן כנגע נראה לי בבית״ (ויקרא יד לה)
אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר: ״נגע נראה לי בבית״ אלא: ״כנגע נראה לי בבית״
״וצוה הכהן ופנו את הבית״ (ויקרא יד לו)
ו״בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבוא הכהן לראות את הבית״ (ויקרא יד לו)
״ואפילו חבילי עצים, ואפילו חבילי קנים״ דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: ״עסק הוא לפנוי״.
אמר רבי מאיר: ״ וכי מה מטמא לו? אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו - מטבילן והן טהורים ועל מה חסה התורה - על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו
אם כך חסה התורה על ממונו הזוי, קל וחומר על ממונו החביב
אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו
ואם כך על רשע קל וחומר על צדיק״.

בית שחשוד כנגוע האדם בא ואומר לכהן כמו נגע, כנגע, נראה לי. גם אם הוא מומחה לנגעים לא יגיד נגע אלא רק כנגע. לפני בוא הכהן מפנים את כל מה שבבית כדי שאם הבית יהיה טמא מה שבתוכו לא יטמא.

ר׳ מאיר מדגיש שהתורה חסה אפילו כלים שניתן לטהר אותם וגם על כלים חסרי חשיבות. מתוך כך לומד ר׳ מאיר שאם התורה חסה על ממונו של אדם, ואדאי שהיא חסה על בני האדם, אפילו רשעים הם.

הנה מה שחשוב. במחלה רגילה המחלה היא מהרגע שנראים הסימפטומים בצרעת רק מהרגע בו היא הוכרזה על ידי הכהן. ולא זו אלא אף שהגדרת המחלה נועדה כדי לא לפגוע ברכושו של האדם, אלא בהתנהגותו (כולל ביקור אצל הכהן - האמון בציבור על מסירת דברי תורה). כלומר, הטיפול במחלה הוא באדם/בעלים, בצורה רוחנית וזאת מדגישים על ידי נסיונות למנוע נזק חמרי. כך גם האבחון - על ידי רשות רוחנית, לא על סמך חכמה או אמת מדעית.

דוגמא קיצונית לעניין האבחון והטיפול הייחודיים לצרעת רואים בחתן. חתן שנראה בגופו או בבגדו או בביתו נגע ממתינים שבעה ימים כדי לתת לו את שבעת ימי המשתה ורק אז מסתכלים על הנגע (שם ג ב). אי אפשר לדמיין מצב כזה בחולה סרטן או חשוד בקורונה.

״הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי הכהן. אומרים לו אמור טמא אומר טמא אמר טהור והוא אומר טהור״ (שם ג א). רק הכהן הוא שמחליט האם הנגע הוא צרעת או לא. במקרה שהכהן איננו מבין בהלכות נגעים ואיננו יודע בעצמו האם זהו הוא נגע או לא הוא מתייעץ עם המומחה ומה שהמומחה אומר לו הוא חוזר אחריו ורק אז הסימפטום הופך לנגע.

ראינו הבדלים רבים, ויש עוד, בין צרעת למחלה רגילה. הבדלים אלו מובילים להבנה שצרעת, למרות שיש לה ביטוי פיסי, היא איננה מחלה פיסית רגילה אלא מחלה שמופיעה מסיבה רוחנית והריפוי של הצרעת הוא רוחני.

כך כותב ר׳ משה דוד וואלי: ״ואם הוא אינו מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה אלא שתולה אל המקרה והולך לו אצל הרופא שירפאנו בדרך הטבע״ (עבודת הקודש, ויקרא יג יח-יט) הקב״ה מביא את הנגעים ״כדי לעורר את האיש הזה אל התשובה שיתקן את אשר עותו״ (שם מח).

במחלה רגילה, שגם בה יש ממדים רוחניים, דרכי הטיפול שלה מוכרים על ידי הרופאים והאדם הולך אל הרופא כדי להתרפא. האדם יעשה תשובה ויתפלל לבריאותו אך יצרף לכך את ההשתדלות הפיסית. אבל הצרעת שהתורה מדברת עליה איננה מחלה רגילה אלא חריגה בכך שכל עניינה הוא רוחני והפיזי הוא רק קישוט. הריפוי שלה הוא בהשתדלות רוחנית של הסתכלות פנימה ותשובה.

 

 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערכו: מאיר ומרים פנסטר