וידם אהרון

הפוסט שעבר עסק בדיבור לבנים. הפעם, הפוך.

אבות פרק א משנה יז:

שמעון בנו אומר: ״כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאת לגוף טוב אלא שתיקה
ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה
וכל המרבה דברים מביא חטא״

ר׳ שמעון בן רבן גמליאל הזקן חוזר בדבריו שלש פעמים על יתרונות השתיקה. 
״קהתי״ מביא בפירושו את ״מדרש שמואל״ - התחבר ע״י ר׳ שמואל די אוזידא בצפת בימי פריחתה.
ר׳ שמואל מדגיש שיש לדייק :״לא מצאתי לגוף״ – דווקא לענייני הגוף אכן טובה השתיקה.
אבל, לענייני הנשמה, לימוד תורה ותפילה יש לדבר ״ודברת בם״ [ר׳ משה אלמושנינו].

מי שחושב שע״י ידי דיבוריו והפגנת ידיעותיו יאהבוהו האנשים - אליו בא התנא ואומר שעל ידי המעשים, לא המדרש עיקר אלא המעשה [ר׳ מתתיה היצהרי] (מדרש שמואל על המשנה).

אנו מוצאים את שמאי ממליץ: ״אמור מעט ועשה הרבה״ (אבות א טו)

אבות פרק ג משנה יב 

רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה.

אבות פרק ג משנה יג 

רבי עקיבא אומר: ״שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה
מסורת סייג לתורה
מעשרות סייג לעושר
נדרים סייג לפרישות
סייג לחכמה שתיקה״

נמשיך עם פירושו של המדרש שמואל גם על משנה זו. ר׳ עקיבא בא לגדר את דברי ר׳ ישמעאל מהמשנה הקודמת. 
״הוי מקבל כל אדם בשמחה״ עם כל זה אל תגיע לשחוק.
״הוי קל לראש״ עם כל זה אל תגיע לקלות ראש.
ודרכו של היצה״ר להתחיל בדברים הקטנים ולהמשיך גם לדברים החמורים, לכן מגיעה האזהרה שדברים אלו מרגילים לערוה.
״מסורת סיג לתורה״ - אם אדם יסתפק ״בלכתוב״ הרי שישכח את הדברים לכן המסורת ההעברה בעל פה מחזקת את לימוד התורה.
״מעשרות סיג לעושר״ - המחשבה שאם אדם מבזבז זה יגרע ממנו, אכן נכונה ביום יום. אך בנתינה למעשרות היא הפוכה. למרות שהאדם נותן אין זה גורע מעושרו. ״ה׳ צלך על יד ימינך״ צלו של האדם ״מתנהג כמוהו״. כך גם השמים: אם ידו של האדם נדיבה, בשמים, היד פתוחה.
״נדרים סייג לפרישות״ – קל יותר לאדם להישמר כשהוא שם גדרים שלו על הגדרים שחונך או גדל עליהם. לכן אם אדם נודר כדי לסייע לעצמו לשמור על הגדרים זה אכן יהיה סייג לפרישות.
״סייג לחכמה שתיקה״ – כאן הלשון שונה מהפסקאות הקודמות. בכל הקודמות קודם הסייגים:  מסורת, מעשרות ונדרים ואחרי כן התוצאה: תורה, עושר ופרישות.
כאן קודם למה מיועד הסייג ואחריו הסייג עצמו.
נראה שיש רמז ששתיקה היא הסייג העיקרי או היחיד.
כלומר, שתיקה היא הסייג היחידי שמובילה לחכמה. מיעוט בדיבור והרבה הקשבה מוביל לחכמה (מדרש שמואל על המשנה).

אנו מוצאים אצל אליהו ״לא ברוח ה׳... לא ברעש ה׳... לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה״ (מלכים א יט יא, יב).

בפרשת השבוע, שמיני, אנו מוצאים: ״וידם אהרן״ (ויקרא  ). אהרן דומם על מות שני בניו ברגע אחד. יכול היה להתלונן, להצדיק את הדין אך בחר בשתיקה. זו אולי השתיקה שר׳ מנחם מנדל מקוצק מדבר עליה: ״אני אשתוק שתיקה כזו שכל העולם ישמע אותי״

 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערכו: מאיר ומרים פנסטר