רבי מאיר, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו

ר' מאיר הוא אדם מורכב. השבוע נראה פן אחד באישיותו שהשפיעה על פסיקתו.

תלמוד בבלי עירובין יג עמוד ב:

אמר ר׳ אחא בר חנינא: ״גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר׳ מאיר כמותו.
ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו?
שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים
על טהור טמא ומראה לו פנים.

חבריו של ר׳ מאיר, תנאים היו, ולא הצליחו לעמוד על סוף דעתו.
למה לא הצליחו לעמוד על סוף דעתו? איפה הייתה דעתו שלא הצליחו לעמוד עליה?

נתחקה על משנתו.

סוטה פרק ב משנה ה:

על מה היא אומרת ״אמן אמן״?
על האלה אמן, על השבועה אמן,
אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר,
אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי.
רבי מאיר אומר: ״אמן שלא נטמיתי, אמן שלא אטמא״

הסבר.

הליך בדיקת הסוטה בבית המקדש כולל, בין היתר, השבעה של הסוטה. ״יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך..״ (במדבר ה כא). הסוטה עונה: ״אמן אמן״. המשנה מסבירה על מה הסוטה בעצם נשבעת.
הסוטה נשבעת על האלה אמן ועל השבועה אמן.
שלא נטמאה מהאיש שבעלה חושד בו ולא מאיש אחר.
שלא נטמאה גם בעודה ארוסה וגם כאשר נשאה. גם אם היתה רק שומרת יבם וגם אם כבר כנסה.
ר׳ מאיר אומר: שנשבעת גם על העבר וגם על העתיד. זו אמירה יוצאת דופן להישבע על העתיד.
נשוב בהמשך לאמירה הזו.

סוטה פרק ב משנה ד:

אינו כותב: לא על הלוח ולא על הניר ולא על הדפתרא.
אלא על המגילה, שנאמר״ ״בספר״ (במדבר ה כג).
ואינו כותב: לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם.
אלא בדיו, שנאמר: ״ומחה״ - כתב שיכול להימחק.

הסבר.

הליך בדיקת הסוטה בבית המקדש כולל, בין היתר, כתיבת מגילה על קלף וטבילתה במים בכלי חרס. המים מוחקים את הכתוב במגילה והאישה שותה מן המים. המשנה מבארת את מעשה המגילה.
מגילת סוטה לא נכתבת על לוח עץ, לא נכתבת על ניר מעשבים ולא על עור שאיננו מעובד כל צרכו.
המגילה נכתבת על עור מעובד כל צרכו – קלף.
המגילה איננה נכתבת בחומרים רושמים שאין יכולת למחוק אותם. אלא, בגלל שנאמר: ״ומחה״. מקפידים על כתב שיכול להימחק.

נעבור למגילת אסתר. כללים מיוחדים לכתיבה ושימוש במגילה יש לא רק במגילת סוטה, שלא נוהגת בזמנינו, אלא לגבי מגילת אסתר יש כללים איך לכתוב במה לכתוב ועל מה לכתוב.

מגילה פרק ב משנה ב:

קראה סרוגין ומתנמנם - יצא.
היה כותבה, דורשה ומגיהה,
אם כון לבו יצא
ואם לאו לא יצא.
היתה כתובה בסם ובסקרא ובקומוס ובקנקנתום על הניר ועל הדפתרא לא יצא
עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו.

 

הסבר.

אדם שקרא מגילה בהפסקות או שנמנם תוך כדי קריאתו יצא ידי חובת קריאת מגילה.
כתב מגילה, למד או לימד ממנה, הגיהה ,אם כיוון תוך כדי כך גם לצאת ידי חובת קריאת מגילה יצא. אם לא, לא יצא.
לשאלה מדוע אין להשתמש בקומוס וקנקנתום לכתיבת מגילה? ניתן למצוא תשובה במשנה במסכת סוטה, בה מוסבר כי חומרים אלו לא ניתנים למחיקה.
אם כתב את המגילה בחומר שאינו נמחק או על ניר או על עור לא מעובד לא יצא.
המגילה צריכה להיות כתובה בכתב אשורי על קלף שגוללים אותו ובדיו שיכולה להימחק.

בגמרא אנו מוצאים ברייתא המעידה על דו שיח מעניין בין ר׳ מאיר ורבותיו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא בעניין זה.
תלמוד בבלי סוטה דף כ עמוד א:

....והא תניא,
אמר רבי מאיר: "כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר,
כשבאתי אצל ר"ע אסרה עלי.״

כעת, מתבקשות השאלות:

• מדוע אין לכתוב בכתב ״קבוע״?
• מדוע כותבים אבל מאפשרים למחוק?
• מדוע צריך לכתוב בכתב שיכול להימחות?
• מדוע ר׳ מאיר, שהיה סופר סתם, מטיל קנקנתום?
• מדוע ר׳ עקיבא אסר עליו את השימוש בקנקנתום?

הרב קוק באגרת ששלח לבנו (איגרת תתח) משתף אותו בדרשה שנשא בשבת זכור. בדרשה הוא מסביר מדוע יש לכתוב את מגילת אסתר בדיו שיכולה להימחק ומסביר את ההגיון מאחורי ההתנהגות של ר׳ מאיר.

בעולם בו אנו חיים יש מציאות לעמלק בתחפושותיו. בעולם הזה יש צורך למחות את זכר עמלק כמו שקראנו: ״תמחה את זכר עמלק מתחת השמים״ (דברים כה יט) מציאות עמלק היא "מתחת השמים" מעל השמים אינו נמצא. לעתיד לבוא ימחה הקב"ה את שמו כליל (פסיקתא זוטרתא נצבים; איכה רבה ג). אם כן, הסיבה בגללה יש לכתוב גם את התורה הנצחית בדיו מחיקה היא כי יש צורך, אפילו אם תיאורטי, לאפשר מחיקה של עמלק.
ר׳ מאיר, שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו, חי לגמרי בעולם שעתיד לבוא. וגם מנסה לפסוק לפי עתיד זה. חביריו לא שם. לכן הוא מקפיד להוסיף קנקנתום כדי לכתוב בכתב שאיננו יכול להימחק.
ר׳ עקיבא מונע ממנו להמשיך להשתמש בכתב שאינו מחיק. ר׳ עקיבא חי את המציאות ומבין שיש לאפשר מחיקה. מצאנו (בפוסט קודם) את ר׳ עקיבא צוחק מול החורבן (מכות  כד:) שם הוא רואה את העתיד אבל בו זמנית הוא עדיין חי את המציאות ובגדיו קרועים. לצחוק בגלל ראיית העתיד – אפשר; לשנות את ההלכה  - עדיין לא. 
אבל ר' מאיר, תלמידו של רבי עקיבא כבר חי בזמן עתיד ומורה הלכה לפי מה שראוי להיות.

תשועתם היתה לנצח ותקוותם לדור ודור" התשועה שהייתה לנצח נותנת תקווה לכל דוד ודור. (על פי ר׳ צבי, קובץ שיחות לפורים)

  

    

כתב וצייר: שמואל בן מובחר
ערכו: מאיר ומרים פנסטר