גמרא, מסכת מכות דף כד עמודים א' וב'
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק.אמרו לו: מפני מה אתה משחק?אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים?אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלוהינו שרוף באש ולא נבכה?אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק.אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?אמר להם: מפני מה אתם בוכים?אמרו לו, מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה,באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" [וגו',] (מיכה ג') בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם", (זכריה ח') עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.הדרן עלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכת מכות.
אנו מוצאים שני סיפורים הדומים בעיקרון
שלהם: שלושה תנאים בוכים מול המציאות ור׳ עקיבא משחק. הם תמהים עליו והוא תמהה
עליהם.
בסיפור הראשון אינם מגיבים לו. בסיפור
השני גם עונים לו וגם כופלים את דבריהם: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
- מדוע הגמרא חוזרת על סיפור עם לקח דומה?
- מדוע בסיפור הראשון החבורה שותקת?
- מדוע בסיפור השני היא מקבלת את תשובתו?
- מדוע הם כופלים את תשובתם?
בסיפור הראשון שלושת התנאים מסתכלים על
המציאות ומצטערים עליה צער רב. ר׳ עקיבא צופה פני עתיד ושמח. ר׳ עקיבא נתפס כמי
שרחוק מהמציאות, למרות שהוא צופה פני עתיד, ולכן לא זוכה לכל תגובה. אם היינו
נשארים עם הסיפור הזה בלבד היינו תחת הרושם שאין הסכמה ביניהם.
הסיפור השני מכיל פרט נוסף שמשנה את
ההסתכלות על ר׳ עקיבא. גם ר׳ עקיבא קורע את בגדיו כשהוא רואה את מקום המקדש חרב. למרות
שקרע את בגדיו כמוהם הוא צופה פני עתיד ושואב נחמה מהעתיד. כאשר רואים רבן גמליאל,
ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע את ר׳ עקיבא מצד אחד מחובר למציאות ומצד שני שואב
נחמה ושמחה מנבואת הגאולה הם מצטרפים אליו. יותר מכך הם מבינים עכשיו את המסר שניסה להעביר בסיפור הקודם ולכן כופלים את דבריהם: ניחמתנו גם מהסיפור הקודם וגם מהסיפור
הנוכחי.
זה מאד סמלי שמסדר הגמרא שיבץ את שני
הסיפורים לסיומה של מסכת. יש בזה אמירה שייתמו המכות ותבוא הגאולה.
כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה