הדיונים במשנה ובגמרא נראים אקדמיים ופילוסופיים. ואולם, ההלכה הפסוקה מתווה דרך התנהגות למאמינים. לכן הפעולה של פסיקת הלכה מערימה דרישות שאין בדיון ההלכתי.
מסכת ראש השנה פרק
ב':
משנה ח': ...מעשה שבאו שנים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב.אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם!כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה.וקיבלן רבן גמליאל.אמר רבי דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן!היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.משנה ט': שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: (ויקרא כג ד) ״אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם״ - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו; שנאמר: (שמות כד ט) ״ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל״. ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.
נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי!
רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי.
הפעם נסביר את הכשל בעדויות על קידוש החודש וננסה לענות בהמשך על שתי שאלות:
- בשתי מחלוקות אחרות של ר׳ יהושע על רבן גמליאל רבן גמליאל ביקש מר׳ יהושע לעמוד (ברכות כח., בכורות לו.) ואילו כאן ביקש ממנו לבוא אליו במקלו ומעותיו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של ר׳ יהושע. מדוע הגיב רבן גמליאל כפי שהגיב על העובדה שר׳ יהושע חולק עליו ?
- מדוע רבן גמליאל הגיב בחומרה על ר׳ יהושע, וכי אין מחלוקות אחרות ביניהם בש״ס? וכי אסור להביע דעה שונה ?
תחילה נסביר.
מהלך הירח הוא כזה שאם
שקע במזרח איננו יכול לזרוח במערב בוודאי שבאותו יום. לכן אמר רבי יוחנן בן נורי:
עדי שקר הם.
אם ראו את הירח זורח
ביום שלושים בוודאי שביום שלאחריו יראו אותו גם. הוא איננו יכול להיעלם פתאום. לכן
אמר רבי דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן!
כששמע רבן גמליאל שזה
מה שאמר ר׳ יהושע גזר עליי שיבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום הכפורים שחל להיות לפי
חשבונו של ר׳ יהושע. ביצוע הגזרה תוכיח שמקובל על כולם שהלכה כרבן גמליאל.
ר׳ יהושע מתייסר האם
״לחלל את יום הכיפורים״ שחל לפי חשבונו.
בצר לו התייעץ עם
ר׳ עקיבא. כשראה שר׳ עקיבא מקבל את פסיקת עם רבן גמליאל הלך אל רבי דוסא בן הרכינס שאמר לו: עדי שקר הן, וגם הוא קיבל את פסיקת רבן גמליאל!
ההיגיון של פסיקת ההלכה בדרך זו הוא כפול. ראשית, הקב״ה מקבל את קידוש החודש של בית הדין גם אם הוא אינו נכון - לדוגמא פסח לא יהיה יום יציאת מצרים! לכן אין מה לבדוק את בית הדין כי לאחר שפסק, במקרה של קידוש החודש, פסק הדין הופך להיות המציאות.
שנית, נעיין במשנה נוספת.
בברכות פרק ד משנה ג מצאנו:
רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה.רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה.רבי עקיבא אומר: אם שגורה בפיו, יתפלל שמונה עשרה, ואם לאו, מעין שמונה עשרה.
אנו רואים את ר׳ יהושע ור׳ עקיבא חולקים על רבן גמליאל
״והכל טוב״. מה גם שנפסקה הלכה כר׳ עקיבא ורבן גמליאל חי עם זה בשלום.
אכן, בתוך בית המדרש מותר
לשאול, מותר לחלוק, מותר להביא סברות הפוכות ואולי אפילו חובה להשמיע את המסורת
שאתה ניזון ממנה.
ר׳ יהושע ענה לאותו
תלמיד במקרים האחרים ולר׳ דוסא בן הרכינס מחוץ לבית המדרש ולאחר שנפסקה ההלכה. זה
איננו קביל.
ההנהגה של הדור
והאחריות לדורות היא על רבן גמליאל. מהמקום הזה הוא מרגיש צורך להנחיל ולהדגים את
דרך פסיקת ההלכה וההליכה בעקבות הפסיקה.
במיוחד במקרה של קידוש החודש, שבו יש סכנה מוחשית שיתחילו להיות מספר מועדים לכל חג יש צורך להראות לכולם שלאחר
שנקבע ראש החודש החשבון איבד ממשמעותו. האחדות קיבלה הנחיה ״מהשמים״: מקראי קודש
אשר תקראו אותם במועדם״ – מקראי הקודש נקבעים על ידי בית הדין כאן.
כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה