גורל וגורלות

 

 

אחד השיאים בעבודת יום הכיפורים היה הטלת הגורלות על השעירים ועבודת היום עם כל אחד ואחד. בקורבנות רגילים כגון קיני יולדות וזבים אחד לעולה ואחד חטאת נקבעים על ידי המביא או על ידי הכהן המקריב אותם. מדוע דווקא עבודת כהן גדול ביום הכיפורים קשורה בהטלת גורל ?

מסכת יומא פרק ג': 

משנה ט': בא לו למזרח העזרה, לצפון המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.

ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות... 

מסכת יומא פרק ד':

משנה א': טרף בקלפי והעלה שני גורלות. 

אחד כתוב עליו: לשם, ואחד כתוב עליו: לעזאזל. הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. 

אם של שם עלה בימינו, הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך! 

ואם של שם עלה בשמאלו, הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה שמאלך! 

נתנן על שני השעירים ואומר: לה׳ חטאת. 

רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר חטאת אלא: לה׳ 

והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

חזרה קצרה על חלק מסדר העבודה ביום הכיפורים:
הכהן הגדול ביום הכיפורים מתחיל את עבודת היום בבגדי זהב ומקריב את קרבן התמיד, מקטיר קטורת ומטיב את הנרות. לאחר מכן טבל לבש בגדי לבן, מתוודה על הפר שלו ומטיל את הגורלות על שני השעירים שהיו דומים.
מניח את הגורלות על כל שעיר ואומר:״חטאת לה׳״.
לשעיר שעלה בגורל לעזאזל קושרים ״לשון של זהורית״ - רצועת צמר צבועה אדום בקרניו. לשעיר שעלה לה׳ קושרים לשון של זהורית בצווארו של השעיר.
כך ידעו להבחין בין שני השעירים וגם להבדילם מהשעירים האחרים שהיו שם.
הכהן סומך ידיו על ראש השעיר לעזאזל, מתוודה על עוונות ישראל ומבקש כפרה. מסרו לאיש שיוצא אתו למדבר. שם בראש צוק במדבר היה פותח את הלשון של זהורית שהייתה בקרניו וקושר לאחד הסלעים ודוחף את השעיר מראש הצוק.
השעיר השני נשחט בבית המקדש והזה הכהן הגדול מדמו בקדש הקדשים, בקודש כנגד הפרוכת, על מזבח הזהב ואת השארית שפך על יסוד מזבח העולה.
את אמוריו מקריבים על מזבח העולה ואת השאריות היו מוציאים עם שאריות הפר לבית השריפה מחוץ לירושלים.

נתייחס ראשית למילה גורל ולמשמעויות המקובלות שלה. המילה גורל נתפסת בדרך כלל בשני מובנים כמעט הפוכים:

• גורל – הכל אקראי ואפשרי. לכן, מטילים גורל על מנת לקבוע את המציאות.
• גורל – הכל קבוע מראש, זה גורלו של אדם ואין הרבה מה לעשות.

ננסה להראות משמעות אחרת למילה גורל.

משלי פרק טז פסוק לג:

בחיק יוטל הגורל ומה׳ כל משפטו.

פירוש: האדם מטיל את הגורל בכיס כדי שלא תהיה לו השפעה על התוצאה, כדי שתהיה אקראית ככל שאפשר, אבל התוצאה איננה אקראית והיא נקבעת על ידי ה׳.

עבודת בית המקדש משמעותית גם לתיקון העבר, גם לתמיכה בעתיד וגם מלמדת אותנו איך להתנהל. הטלת הגורלות בבית המקדש ביום הכיפורים כשהכהן לבוש בגדי לבן באה להראות לנו שהמציאות נקבעת על ידי ה׳. המציאות איננה אקראית ומצד שני איננה מוחלטת.

כלומר, ליום הכיפורים יש גם מימד חינוכי:

• יש השגחה ואין אקראיות.
• יש מה לתקן והמציאות איננה מוחלטת.

אנו יוצאים מיום הכיפורים עם תחושת שליחות לעולם ויודעים,

על פי ספר תהילים פרק טז:

פסוק ו: ה׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.

כלומר, ה׳ נותן לי את חלקי וממלא כוסי, ה׳ תומך בגורל שלי ועוזר לי עם גורלי.

וההמשך בפסוק ז: חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי.

כלומר, החלק שנפל בחלקי נעים לי וגם הנחלה שפרה עלי.

ולוואי שנעבור את יום הכיפורים הבא עלינו לטובה עם חתימה טובה וגם התפתחות רוחנית אישית.

כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר