לפעמים יש סיבות להתעכב בדרך לאמת. אי-גילוי הסיבה עוזר לעיכוב.
מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ה
אמר רבי יהודה:
שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכים בדרך
אמר לו: מפני מה אסרו גבינות גויים? (ר׳ ישמעאל)
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה. (ר׳ יהושע)
אמר לו: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה, ואמרו: כהן שדעתו יפה שורפה חיה ולא הודו לו. אבל אמרו: ״אין נהנין ולא מועלין״.
חזר, אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה.
אמר לו: אם כן למה לא אסרוה בהנאה?
השיאו לדבר אחר, אמר לו: ישמעאל אחי, היאך את קורא: ״כי טובים דודיך מיין״? (שיר השירים א ב)
כי טובים דודיך מיין או דודייך? – האם דודיך בלשון זכר, או דודייך בלשון נקבה?
אמר לו: ״כי טובים דודייך״.(בלשון נקבה)
אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו ״לריח שמניך טובים״ (שם א ג)
נתעכב הפעם רק על החלק מהמשנה שישמש אותנו לדיון הנוכחי. חלקה השני של המשנה
נפגוש בפוסט הבא.
בתעשיית הגבינה נהגו להעמיד חלב בתוך קיבה של עגל כדי להפכו לגבינה כי
השהייה בקיבה, עם חלב שהעגל ינק, מסייעת לתהליך הגיבון. חכמים גזרו על איסור שימוש בקיבת גויים לצורך יצירת גבינה.
ר׳ ישמעאל רוצה להבין את הסיבה לגזירה ושואל את ר׳ יהושע: מדוע אסרתם
שימוש דווקא בקיבת גויים?
ר׳ יהושע מנסה להתחמק מן ההסבר האמתי ונותן לר׳ ישמעאל מספר תשובות.
ר׳ ישמעאל ״לא פרייר״ ודוחה את כל התשובות
אחת אחרי השניה. מעניין לראות את ההשפעה הלימודית של אתגר זה.
ר׳ יהושע נמנע מלומר לר׳ ישמעאל "לא מתאים לי לענות לך" או "אינני רוצה
לענות לך". במקום זה הוא מתחמק על ידי מעבר לנושא אחר שרומז על האמת. הוא
שואל את ר׳ ישמעאל על הסבר של פסוק משיר השירים.
ר׳ ישמעאל: אם זה דודייך בלשון נקבה המשמעות היא שהקב״ה פונה לכנסת
ישראל.
ר׳ יהושע: בלשון זכר - כנסת ישראל פונה אל הקב״ה ואומרת: ערבים עלי
דברי דודיך.
כלומר תקנות שתקנו וגזרו חכמים ערבים עלי יותר מיינה של תורה – אפילו
יותר מהתורה שבכתב (ר׳ עובדיה מברטנורא שם) (בבלי עבודה זרה לה:)
הסיבות להתחמקות של ר׳ יהושע:
- כשחז״ל
גזרו גזירה לא היו מגלים את טעמה בשנה הראשונה, כדי שהגזירה ״תתפוס״. אם היו מפרשים
את הטעמים, אנשים היו עושים דין לעצמן ומנמקים את סירובם לקבל את הגירה. אחרי שהגזרה
התקבלה היה אפשר לגלות את טעמה כי כבר התקבלה ולא התפלמסו אתה (בבלי עבודה זרה לה.)
(ר׳ עובדיה מברטנורא על המשנה).
- בשעה שהתלמיד קטן אתה מכבש לפניהם דברי תורה. משהגדילו אתה מגלה להם סתרי תורה. (שיר השירים רבה פרשה א) (תוספות יום טוב על המשנה).
נראה ששתי הסיבות יכולות להיות נכונות בו זמנית – האירוע הוא בשנה הראשונה לתקנה ור׳
ישמעאל היה תלמיד ״קטן״.
לכן, ר׳ יהושע נמנע מלהגיד לו "אינני מעוניין להסביר לך", שזו תשובה לא נעימה לתלמיד. או גרוע מכך, ״אתה עדיין צעיר״ מכדי להבין.
ואולם, התשובה נרמזה לר' ישמאל - אם דברי תורה מקבלים כתורה משמיים, קל וחומר שתקנות, שהן חביבות יותר,יש לקבל כך ולא לשאול.
מעניין לשים לב שמודגש שהדבר קרה "בדרך". עדיין לא הגיעו ליעד. בסוף יגיעו ועד אז - האמת תתעכב.
ניטשה, בחיבורו, אומר: ״יישבר נא באמיתותינו מה שעשוי להישבר, נותרו
לנו עוד בתים רבים להקימם״ (כה אמר זרטוסטרא). ניטשה מציע להגיד את האמת שלנו, גם
אם תשבור מה שעשוי להישבר. לא משנה המחיר העיקר שנקים בתים חדשים.
מספר שאלות:
- מי קובע מה האמת?
- מדוע לשבור?
- בעל האמת שלו, שהיא אחרת, ינסה לשבור את מי שמולו?
ננסה לדמיין את השיטה הזו עובדת: הורה ששובר את בנו, מורה ששובר את
תלמידיו כי יש לו תלמידים אחרים, מנכ״ל ששובר עובד כי יש לו עובדים אחרים או שאולי
יהיו לו אחרים ...
חז״ל ראים דרך ״לאמור את האמת״ בדרך בונה ולגשת אליה בדרך שתתאים למציאות, לנפשות הפועלות ולזמן.
בפוסט הקודם נתקלנו בגישה ישירה ובגישה עקיפה. נראה שמצאנו דרך נוספת – התעכבות אלגנטית.
ר׳ יהושע בוחר בדרך מקורית – מסיט את הנושא ובו זמנית גם מתעכב וגם רומז לסיבת העיכוב, בדרך אלגנטית שמפעילה את התלמיד. ר׳ ישמעל כנראה מבין ואיננו חוזר לשאול אותו את השאלה שלא קיבל עליה תשובה.
בפרשת השבוע אנו מוצאים שהזמן איננו מתאים למה שיעקב תכנן להגיד. ״ויחי יעקב״ רש״י (על פי המדרש רבה בראשית צו א) ״בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו״. מכיוון שטרם הגיע הזמן וכנראה שבניו לא היו במקום שניתן לגלות להם את הקץ לכן נסתלקה ממנו היכולת לגלות.
יעקב חשב שאולי בניו אינם ראויים ואמר: אולי יש בזרעו פסול כמו ישמעאל
מאברהם ועשו מיצחק? ענו לו בניו: ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד – כשם שאין בלבך
אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד.״. (פסחים נו.)
הבנים היו ראויים אבל הזמן טרם הגיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה