מסכת פרה פרק ד משנה א
פרת חטאת ששחטה שלא לשמה, קבל והזה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.
...
ובכלי לבן היתה נעשית.
תוספתא למשנה (הלכה ד)
שאלו תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי: ״פרה [אדומה] במה נעשית?״
אמר להם: ״בבגדי זהב״.
אמרו לו: ״לימדתנו רבינו, בבגדי לבן״
אמר להם: ״יפה אמרתם. מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי, ששמעו אזני על אחת כמה וכמה !״
ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים.
ויש אומרים: ״הלל הזקן שאלו״, ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים.
הסיפור בתוספתא מביא מהווי בית המדרש התנא רוצה לזרז את תלמידיו עונה תשובה שגויה לשאלתם והם קופצים ואומרים לו: לימדת אותנו אחרת. והוא מברך אותם על כך.
שימו לב לביטוי היפה: "מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי, ששמעו אזני על אחת כמה וכמה!״ שהסביר למה חשוב לשנן את מה ששומעים בהרצאה.
המשנה הבאה מתייחסת למלאכות שדוחות או שאינן דוחות את השבת בקרבן פסח ותוך כך מתארת את המחלוקת בין רבי אליעזר שמתיר מעשים אלו לחכמים שאוסרים.
רבי יהושע מתחיל בניסיון להוכיח לו שההלכה כדברי חכמים ורבי עקיבא
ממשיך.
מסכת פסחים פרק ו משנה ב
... אמר לו רבי אליעזר: ״עליה אני דן. ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת, הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת?״
אמר לו רבי עקיבא: ״או חילוף. מה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת, שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת ?״
אמר לו רבי אליעזר: ״עקרת מה שכתוב בתורה: ״בין הערבים...במועדו״ (במדבר ט ג). בין בחול בין בשבת״
כלל אמר רבי עקיבא: ״כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת – אינה דוחה את השבת.
שחיטה , שאי אפשר לעשותה מערב שבת – דוחה את השבת״.
ר׳ אליעזר לומד קל וחומר משחיטה - אם השחיטה שהיא כמו מלאכה ואסורה
בשבת והיא מותרת בפסח שחל בשבת, אז בוודאי איסור שהוא מחכמים ולא מן התורה ידחה את
השבת.
ר׳ עקיבא, בפיסקה עם הקו תחתיה, ״מנסה״ להוכיח לר׳ אליעזר ששחיטת קרבן
הפסח אסורה בשבת למרות שידוע ומוסכם על הכל ששוחטים את קרבן הפסח במועדו – גם
בשבת.
ר׳ עקיבא ״לומד קל וחומר״ מהדין בהזאה (על טמא מת, ביום השביעי). אם
ההזאה שהיא אסורה בשבת מחכמים ולא מן התורה אינה דוחה את השבת, אז בוודאי שחיטה
שהיא מל"ט אבות מלאכה ואסורה בשבת, לא תדחה את השבת.
יוצא מ״ההוכחה״ שאסור להקריב קרבן פסח בשעה שפסח חל בשבת.
מה פשר ה״הוכחה״ הזו?
ר׳ עקיבא איננו אומר לר׳ אליעזר "לימדת אותנו אחרת" בצורה מפורשת, הוא מנסה דרך ה״הוכחה״ להזכיר לר׳ אליעזר שהוא לימד אותם אחרת.
שימו לב להבדל באישיות בן רבי יוחנן בן זכאי ור' אליעזר (תלמידו). אחד מודה על התיקון ואחד לא.
לסיכום, אם מישהו טועה, חז״ל מציעים לאמור את האמת. אבל איך?
- גישה ישירה - תוספתא בה מספרים על לימוד המשנה. בסיפור התלמידים שואלים והרב עונה תשובה לא נכונה. התלמידים מזדרזים להעמיד אותו על טעותו. מסתבר בדיעבד שזו הייתה דרכו של הרב לזרז אותם בלימוד.
- גישה עקיפה - במשנה השניה, התלמיד ר׳ עקיבא נמנע מלומר לר׳ אליעזר, שהיה מרבותיו: "אתה טועה, ויותר מכך לימדת אותנו אחרת". הוא מציג לו ״הוכחה״ שמטרתה לעורר את רבו ולהזכירו שלימד אחרת.
כנראה שכל סגנון היה מותאם לנפשות הפועלות, לתקופה ולבית המדרש הספציפי. ואכן רואים את ההתאמה מהתגובות של רבי יוחנן בן זכאי ור' אליעזר לתיקונים. זהו פירוש נוסף למשנה באבות "אל תאמר דבר שאינו נשמע, שסופו להישמע".
לסיכום: כשאנו בוחרים לדבר יש מגוון אפשרויות איך לעשות. כדאי למצוא את הדרך המיטבית גם למדבר ובעיקר לשומע.
גם יוסף, בפרשת השבוע, בחר את התפאורה בהיוודעו אל אחיו. הוא ידע שיהיו דברים לא נעימים, ולכן ביקש מכל הזרים שהיו בחדר לצאת כדי לא להלבינם ברבים וכדי להימנע מלדבר על מכירתו בפני זרים. אחרת, ידע שלא ישמעו ולא יחזרו בתשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה