יום שישי, 8 בינואר 2021

משנה על מקומה עומדת

 

השבוע נעמוד על תופעה מעניינת במשנה שמראה שהמשנה איננה רק הלכה. מה קורה עם משניות לא נכונות?

בפוסט הקודם נגענו בחלק אחד של המשנה במסכת עבודה זרה ב ה. בפוסט הנוכחי נתייחס לחלק אחר ואת  הדו השיח המלא ואת ההסבר לדיון נביא בסוף הפוסט.  

מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ה

אמר רבי יהודה:
״שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו  מהלכים בדרך
אמר לו: ״מפני מה אסרו גבינות גויים?״ (ר׳ ישמעאל)
.......
אמר לו: ״אם כן למה לא אסרוה (נבלה) בהנאה
השיאו לדבר אחר....״

 

ר׳ יהושע איננו מעוניין לגלות לר׳ ישמעאל את הסיבה ולמרות זאת הוא נמנע מלומר לר׳ ישמעאל: אינני מעוניין לגלות לך את הסיבה. ר׳ יהושע בוחר בדרך מקורית – מסיט את הנושא ומתחמק בדרך אלגנטית. ר׳ ישמעאל כנראה מבין ואיננו חוזר לשאול אותו את השאלה שלא קיבל עליה תשובה.

בכל זאת, מסקרן לדעת מה קרה. האם יצא משהו משאלתו הטובה של ר׳ ישמעאל?

 חולין פרק א משנה א

...שחיטת נכרי נבלה, ומטמאה במשא

המשנה כותבת בפירוש ששחיטת נכרי היא נבלה והיא מטמאה כנבלה במשא. אבל לא נאסרה בהנאה. וכך נפסק גם להלכה.

הדיון בגמרא מלמד שהמשנה בחולין (א א) עומדת בסתירה לדברי ר׳ יהושע שתוכן הקיבה נבלה כי המשנה אוסרת רק את גופה הממשי של הנבלה = רק עור קיבת הנבילה ולא תכולתה.

תשובת הגמרא מרתקת:

גמרא במסכת ע״ז דף לה :

״כאן קודם החזרה כאן לאחר החזרה ומשנה לא זזה ממקומה״

ר׳ יהושע חזר בו בעקבות שאלתו של ר׳ ישמעאל
אם כן מדוע נשארה המשנה שאין הלכה כמותה?

נציע שתי סיבות:

נראה דוגמא נוספת.

עדויות פרק א משנה ג

הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, [ אלא ] שאדם חייב לומר בלשון רבו.
ושמאי אומר, תשעה קבין.
וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון, שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם.

עדויות פרק א משנה ד

ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ? ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו. שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם

במשנה הראשונה כשהגיעו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו לפני חכמים, נשתנתה ההלכה על אף שגם הלל העיד את דבריהם של רבו (אבטליון). נראה שגרדיים הם בעלי מלאה נחותה או אורגים.

גם ר׳ יהושע יודע לשנות את דעתו מפני תלמידו ר׳ ישמעאל
.

גם בפרשתנו מובא דו שיח מאד ארוך בין הקב״ה למשה. הדו שיח הזה נראה מייגע כי ברור שמשה יעשה את המצווה עליו. בשביל מה כל הדו שיח הזה? ניתן לפרש שהסיבה היא פדגוגית.

הקב״ה מצווה את משה: ״ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי את בני ישראל ממצרים
משה: מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים
הקב״ה: כי אהיה עמך
משה:...ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם
הקב״ה: אהיה אשר אהיה ... ויאמר עוד אלוקים אל משה ... פקד פקדתי ...
משה: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה
הקב״ה: ... והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון ...
משה: בי אדוני לא איש דברים אנכי ... כי כבד פה וכבד לשון אנכי
הקב״ה: מי שם פה לאדם או מי ישום איל או חרש או פיקח או עור הלא אנכי ה׳ ...
משה: בי אדוני שלח נא ביד תשלח
הקב״ה: ויחר אף ה׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך ... כי דבר ידבר
משה: וילך משה ...

הקב״ה מתייחס לדברי משה ומצרף לו את אהרון. משה מקבל איש צוות נוסף שיהיה אתו ויתחלק אתו בנטל.


שאל ר׳ ישמעאל: ״ כהן ״שדעתו יפה״ = כהן שאיננו מואס בחלב הנמצא בתוך הקיבה לאחר השחיטה גומע את החלב הזה 
מכך משמע שהחלב הזה איננו חלק מהבהמה אחרת היה אסור. ומה אמרו חכמים ש ״אין נהנין ולא מועלין״ זה מהסיבה שגזרו דווקא בקרבן עולה כי בקרבן הזה יש איסור מעילה מהתורה. לכן גזרו גם על דבר שמהתורה מותר. אבל החלב הכנוס בקיבה כשלעצמו איננו חלק מהבהמה ואיננו אסור מהתורה
העולה חמורה מנבילה, שהעולה אסורה אפילו בהנאה. הנבילה אסורה באכילה אבל מותרת בהנאה

      ר׳ ישמעאל טוען שלשיטת חכמים יהיה אסור ליהנות מהחלב הכנוס בקיבת בהמה שהוקדשה לעולה.תוך כדי הדיון על הגבינה מגיעה התייחסות למחלוקת נוספת: ר׳ ישמעאל מתיר לכתחילה ליהנות מהחלב הכנוס בקיבת עולה וחכמים מתירים רק בדיעבד.  


ענה לו ר׳ יהושע: ״מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה״.

בבהמה שהוקדשה לעבודה זרה אסור להנות משום דבר לכן אפילו אם החלב הכנוס בקיבתה איננו חלק מגופה עדיין אסור בהנאה

אמר לו ר׳ ישמעאל: ״אם כן למה לא אסרוה בהנאה ?״ 
בהמת עבודה זרה חמורה מבהמה רגילה ואסורה היא וכל הכלול בה, בהנאה

 

 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה