מי שלא יכול, צריך ונותן

הקרבה למוות משנה את הכללים.

בבא בתרא פרק ט:

משנה ו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושיר קרקע כל שהוא, מתנתו מתנה.
לא שיר קרקע כלשהוא, אין מתנתו קימת.

פאה פרק ג:

משנה ז: הכותב נכסיו שכיב מרע, שיר קרקע כלשהוא – מתנתו מתנה.
לא שיר קרקע כלשהוא, אין מתנתו מתנה.

שתי המשניות המציאות דומה. שכיב מרע – אדם הנוטה למות, נותן מתנה את כל נכסיו או חלק מנכסיו לאדם אחר.

אם השכיב מרע נפטר, המתנה - מתנה.
אם השכיב מרע הבריא, תלוי:

• אם נתן חלק מנכסיו והשאיר לעצמו משהו, מתנתו מתנה גם אם החלים.
• אם נתן את כל נכסיו ולא השאיר לעצמו כלום, אין מתנתו מתנה וכל מה שנתן חוזר אליו.

אנו מנחשים ״מה עבר לו בראש״ בזמן שנתן את המתנה.
אם השאיר לעצמו משהו, כנראה שלקח בחשבון שיחלים ולכן השאיר משהו. אם כך, מתנתו מתנה גמורה.
אם נתן הכל, ההנחה היתה שחשב שהוא מת ולקח בחשבון שלא יחלים ולכן נתן הכל ולא השאיר לעצמו כלום.

 

בבא בתרא פרק ט:

משנה ב: ...האומר: ״אם תלד אשתי זכר יטל מנה״ - ילדה זכר, נוטל מנה.
              ״נקבה מאתים״ - ילדה נקבה, נוטל מאתים.
              ״אם זכר מנה, אם נקבה מאתים״ - וילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים.

 

אין מדובר במשנה באדם רגיל שנותן מתנה לעובר שטרם נולד, כי אדם איננו יכול להקנות דבר שלא בא לעולם.

מדובר במשנה בשכיב מרע. למרות שאין אדם להקנות ״דבר שלא בא לעולם״, במקרה של שכיב מרע נתנו לו את האפשרות להקנות גם לעובר למרות ״שלא בא לעולם״ כדי שלא תיטרף דעתו.

ההלכה רוצה לתת לאדם הנוטה למות את השקט והשלווה שכל מה שביקש אכן ייעשה. ההלכה מתחשבת במציאות העדינה הזו ומאפשרת רק לשכיב מרע דברים שאדם רגיל לא היה זוכה להם.

מפרשתינו.

עשו הבטיח שלא יפגע ביעקב כל עוד יצחק חי. יעקב חוזר אחר הרבה שנים וחותר לפגישה חזיתית עם עשו. יעקב הוא יודע שעשו לא יפגע כל עוד יצחק חי.
עשו, עם כל מה שאומרים עליו, איננו רוצה לצער את יצחק.
עשו יודע שיעקב קיבל גם את ברכת אברהם והוא כבר לא יקבל יותר ברכה כלשהיא מיצחק.
עשו, ממשיך להתאפק, נותן ליצחק הזקן לסיים את חייו בשקט ובשלווה, כדי שלא תיטרף דעתו. 
עשו ממשיך להצדיק את השבחים על כיבוד אב.

כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר