כמה אבוד דבר האבד? ומה עם מראית עין?

 

בחול המועד אסרו מלאכה. אבל התירו מלאכות מסוג "דבר האבד". מצד שני יש בעיה של מראית עין. ולעיתים יש גם שיקול כלכלי. ולעיתים גם שיקולים נוספים. נראה כיצד חז"ל איזנו בין השיקולים.

מועד קטן פרק ב':

משנה א': מי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אונס, או שהטעוהו פועלים,
טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: זולף וגומר וגף כדרכו.

הקדמה.

הדיון במשנה נסוב על ״דבר האבד״ בחול המועד.

מלאכה שעונה על ההגדרה של דבר האבד הותרה בעקרון בחול המועד. מלאכה שאם לא תתבצע יגרם נזק, דברים יאבדו. לדוגמא, השקיה של צמחים בחול המועד. אם לא נשקה את הצמחים הם יקמלו ויינזקו. מלאכה כזו הותרה.

אחת מצורות כבישת הזיתים היתה שאספו את הזיתים, במקום שנקרא: "מעטן", כדי לרכך אותם. אח"כ, הפכו אותם ואז כבשו אותם כדי לאצור את השמן.

במקרה המסופר במשנה, האדם הספיק להפוך את הזיתים ובגלל סיבות שלא תלויות בו לא הספיק להשלים את התהליך.
מחלוקת ר׳ יהודה ור׳ יוסי.

ר׳ יהודה מתיר להכניסם לכבישה להפעיל עליהם לחץ ולהמתין עד סוף החג.
ר׳ יוסי מתיר לסיים את כל התהליך כולל הכנסה למכלים וסגירתם.

מסכת כלאים פרק ז':

משנה ו׳: האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו, קוצרו אפילו במועד. 
עד כמה נותן לפועלים? עד שליש.
יתר מכאן, קוצר כדרכו והולך, אפילו לאחר המועד.
מאימתי הוא נקרא אנס? משישקע.

מדובר בשדה שנגזלה מבעליה. הגזלן, (האנס כפי שהוא נקרא במשנה) זורע כלאיים בכרם. כעקרון הכרם נאסר. אם בעל השדה מצליח לחזור, הוא מחוייב לקצור את התבואה בהקדם.

במקרה המסופר במשנה, בעל השדה מצליח לחזור לכרם בחול המועד והתירו לו לקצור את התבואה בחול המועד על מנת להציל הכרם מכלאיים.

למרות הלחץ ההלכתי, חייבו אותו לקחת פועלים רק עד שליש יותר משכרם על מנת להציל על השדה. במידה ושכרם גבוהה הוא עדיין נדרש לקצור, אבל בקצב שלו.

מאמתי הגזלן נקרא אנס? משישתכח שם הבעלים. השורה הזו טומנת בחובה סוגיה נוספת (אין אדם אוסר דבר שאינו שלו) שנדון בה בעז״ה בפעם אחרת.

אנו רואים כי התירו לו לקצור את השדה בחול המועד למרות החשש שיראה כאילו איננו מקיים את חולו של המועד. מראית העין של קיום הכלאיים גוברת. ואולי גובר עיקרון גאולת האדמה.

מעניין לראות שגם כאן, למרות שכלאים הוא איסור תורה, חייבו אותו לשכור פועלים רק עד שליש יותר מהשכר המקובל.

לסיכום, ראינו כי שחז״ל מתחשבים בנסיבות והתירו לבצע פעולות נחוצות מחד ולא חייבו ל״השתגע״ ולבצעם מאידך.

 

כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר