כסף לפי השוק אבל כבוד הוא של האדם באשר הוא אדם

כשרבי עקיבא אמר: "ואהבת לרעך כמוך", הוא לא התכוון "תאהוב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך". אלא, "תאהוב אותו כאילו זה אתה". וכל אדם רואה את עצמו כאילו הוא מרכז העולם.

בבא קמא פרק ח':

משנה א': החובל בחברו חיב עליו משום חמישה דברים: בנזק, בצער, בריפוי, בשבת ובבושת...

משנה ו': .... צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רוקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק - נותן ארבע מאות זוז.
זה הכלל: הכל לפי כבודו.
אמר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל, רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי, תן לי זמן ונתן לו זמן.
שמרה עומדת על פתח חצרה, ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן.
גלתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא.
אמר לו: רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?
אמר לו: לא אמרת כלום...

הפרק עוסק בתשלומים על הפגיעה בחברו. הפוגע משלם על: הנזק שגרם, על הצער, על הריפוי, על השבת - אבדן ההכנסה מכך שאינו יכול לעבוד ועל הבושה שגרם לו.
התשלום יהיה רק על מה שגרם בפועל. כלומר, אם אין צורך בריפוי הוא יהיה פטור מלשלם דמי ריפוי. מצד שני, גודל הנזק יכול להיות מחושב לפי ערך "שוק". אבל לא בושה, כפי שנראה.
במשנה ו׳ יש רשימה של פגיעות שמהותם גרימת בושה על ידי פגיעה בכבוד. נתמקד במעשה של אדם שפרע את ראש האשה בשוק ונדרש לשלם את ״הקבוע בחוק״ - 400 זוז.
אותו אדם רצה להראות לרבי עקיבא שלאשה הזו אין צורך לשלם. כי "אין לה כבוד".
מה עשה? ביקש ארכה על התשלום ובינתיים הכין מארב לאשה בפתח ביתה.
שבר כד שמן שקונים באיסר (סכום קטן), על הרצפה. האשה  אספה את השמן בידיה, גלתה את שער ראשה ומשחה את שיער ראשה בשמן, כדי לא לבזבז את השמן שנשפך.
בא אל רבי עקיבא ואמר לו: בשביל איסר שמן גלתה את ראשה ולא הקפידה על כבודה, סימן שכבודה לא שווה לה הרבה, אז מדוע שאני אקפיד ואשלם ?
ענה לו רבי עקיבא: לא אמרת כלום.

התשובה כפולה:

1.  יש תעריף לפגיעה וכך תשלם.
2.  הסטנדרטים של האשה אינם מענייניך. גם אם נראה לך שהסטנדרטים שלה שונים אתה מחויב לכבד אותה לפי הסטנדרט המקובל. 

התפיסה של רבי עקיבא היא שיש כבוד בסיסי שחייבים כלפי כל אדם – שהם בני אברהם יצחק ויעקב. וכמו שמלך לא יכול למחול על כבודו, כך גם התנהגותה של האישה אינה יכולה לשמש הוכחה לערך הכבוד שלה.

מצאנו דבר דומה ב-בבא מציעא פרק שביעי משנה א׳  כשרבי יוחנן בן מתיא אומר לבנו בהקשר אחר:

אילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.  

המחויבות לכבודו של חברנו היא מוחלטת ואינה יחסית. אפילו הוא עני, אפילו אינו עומד על כבודו.

 ולכן (אבות פרק ב' משנה יג'):

 יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך

כתב וצייר: שמואל בן-מובחר
ערך: מאיר פנסטר