התנאים סמכו אחד על השני בעניני הלכה גם כשלא הסכימו זה עם זה. נראה דוגמא ממסכת עירובין פרק ד' והפעם לא סיפור אחד יש אלא שנים ובהם מככבים ארבעה תנאים.
משנה א: מי שהוציאוהו גויים או רוח רעה, אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר - רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים: מהלך את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים: אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדיסין* והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה, הלכו את כולה; רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן.משנה ב: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה. אמרו לו לרבן גמליאל: מה אנו לירד? אמר להן: מותרים אתם, שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה.*בדרום איטליה
מבוא הלכתי
אדם השובת בעיר בשבת יכול להלך בכל העיר בשבת ויכול לצאת מהעיר אלפיים
אמה. אם האדם היה מחוץ לעיר ולא תכנן להלך אלפיים אמה לכל רוח יש לו ארבע אמות
בלבד (משניות ה, ז, ח).
דיר וסהר - מקום מוקף מחיצות מחוץ לעיר ונחלקן בו האם דינו כארבע אמות
בגלל המחיצות או לא.
יש לשים לב כי מדובר רשויות שבת ותחומי שבת במשניות.
מי שיצא מחוץ לעיר שלא
לדעתו כי הוציאוהו גויים בניגוד לרצונו או שהשתבשה דעתו יש לא ארבע אמות בלבד כי לא תכנן לשבות במקום
שנמצא בו כעת. הוליכוהו לעיר אחרת או למקום מוקף מחיצות מחוץ לעיר נחלקו רבן
גמליאל ור' אלעזר בן עזריה עם ר' יהושע ור' עקיבא: האם מהלך את כל העיר או המקום
שמוקף מחיצות או שאין לו אלא ארבע אמות.
שני סיפורים
שני
הסיפורים שבאים ברצף הינם (שוב) ללא תוספת הלכתית אך יש בכל אחד מהם מסר התנהגותי. הסיפור הראשון מתאר לכאורה את הביטוי המעשי של
מחלוקת התנאים שכבר הוזכרה. אך יש לשם לב שרבי יהושע ורבי עקיבא קיבלו את דעתם של רבן גמליאל, והמשנה מדגישה: "שרצו להחמיר על עצמם". ולא "שסברו שהלכה כמותם".
הסיפור השני מדגיש שלמרות שלא הסכימו איתו הלכתית עדיין שאלו את רבן גמליאל לגבי ההנהגה הנכונה (וכנראה שקיבלו את דעתו).
מספר נקודות מענינות
- מחלוקת התנאים מתוארת בדרך מיוחדת, שני תנאים מול שני תנאים ולא, כמקובל, תנא מול תנא. כפני שרואים, שני הסיפורים הם חטיבה אחת עם הבירור ההלכתי ולכן כבר בתאור המחלוקת מובאים שמות ארבעת התנאים ולא רק שניים כמקובל.
- מתארים לנו את ההתנהלות של מנהיגי הדור המפליגים לחו"ל כדי לדאוג לצרכי הציבור.
- שני הספורים מתארים לנו את התנהלות חז"ל לאור פסיקת ההלכה. בסיפור הראשון מוסבר שר' יהושע ור' עקיבא רצו להחמיר על עצמם ולכן לא זזו מארבע אמות וההתנהלות של רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה היא כהלכה. שני הזוגות כיבדו זה את זה. הזוג הראשון כיבד את המחמירים והזוג השני את אלו שלא החמירו. ובכל מקרה - בירור ההלכה מקבל מקום של כבוד ללא קשר לביצוע בפועל.
- לכן, למרות העובדה שר' יהושע ור' עקיבא מחמירים על עצמם הם סומכים על דעתו רבן גמליאל. כנראה שרבן גמליאל היה מצויד "במד טווח" שאפשר לו לדעת שנכנסו לתחום שבת לפני חשכה.
בשבוע הבא בעז"ה נראה את הקשר בין ארבעת התנאים הללו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה