ורבי למה?

בפוסט הקודם הבאנו את סיפור בית אבטינס וגם את פסיקת ר' עקיבא "מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי".
מתבקשת השאלה: מדוע רבי, שחי אחרי ר׳ עקיבא, בחר בכל זאת לכתוב את המשנה כמות שהיא גם עם גנאי וגם ללא רמז לביטול/הפסקת הגנאי דורות קודם וגם ללא הזכרת השבח?

נתחיל בסיפור אישי שנסגור אתו את המאמר. היום הראשון שלי בגן היה בגן שבו אימי היתה גננת. זה היה גם היום האחרון בגן של אימי. אימי יצאה לרגע מהחדר הגדול לחדר צדדי וכשחזרה מצאה את כל הילדים עומדים על הכיסאות. כשבקשה מהילדים לרדת, אמרתי לילדים: ״היא אמא טובה היא לא תעשה לכם כלום״...
אכן אימי היא אמא טובה וגם גננת טובה.
ההתנהלות שלה כגננת בחלק מהמקרים שונה מהתנהלותה כאימא.
למחרת כבר הייתי בגן השכן. 😀

זהו המשך הסיפור על ר׳ יהושע ורבן גמליאל (על חלקו הראשון כבר כתבנו)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד א

תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס.
שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש.
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן,
חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי;
וחד אמר: שבע מאה ספסלי.
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל.
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.
אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לרבי יהושע.
כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן.
אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה.
אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
אמר לו: נעניתי לך, מחול לי!

ב״אותו היום״ הוא היום בו החליף רבי אלעזר בן עזריה בנשיאות את רבן גמליאל. עד אותו היום ״היה סלקטור״ בכניסה לבית המדרש שנתן רק תלמיד ״שתוכו כברו״ להיכנס.

משנפתחו שערי בית מדרש נכנסו עוד הרבה תלמידים ונשנתה מסכת עדויות כולה. שיאה של המסכת הוא שחכמים קיבלו עדות משני גרדיים בשער האשפות ופסקו הלכה כמותם. ר׳ עובדיה מברטנורא מסביר שהזכירו אומתם ומקומם ״שאין לך מלאכה פחותה מן הגרדי ..ואין שער בירושלים פחותה משער האשפות״ (עדויות א ג).

מחלוקת כמה ספסלים נוספו 400 או 700.
חלשה דעתו של רבן גמליאל ואמר "חוס ושלום שמנעתי תורה מעם ישראל".
רק כדי לחזק אותו הראו לו בחלום סימן שלא פגע בלומדי התורה למרות שהמציאות היתה שכן.
מכיוון שכך החליט רבן גמליאל לפייס את ר׳ יהושע והלך אליו לביתו.
משנכנס לביתו ראה מקירות הבית שהוא פחמי ואמר לו שהוא מבין שהוא פחמי.
ר׳ יהושע עונה לו: ״ אוי לו לדור שאתה פרנסו״, אינך מכיר את תלמידך ואינך יודע כמה קשה פרנסתם.
ביקש ממנו רבן גמליאל: ״מחול לי״ (כאן דילגנו על קטע בסיפור).

סיפור בעל מוטיב דומה גם אצל הנכד (ר׳ יהודה הנשיא נכדו של רבן גמליאל)

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א

רבי פתח אוצרות בשני בצורת.
אמר: ״יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו״.
דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס.
אמר לו: ״רבי, פרנסני!״
אמר לו: ״בני, קרית?״
אמר לו: ״לאו״
״שנית?״
א"ל: ״לאו.״
״אם כן, במה אפרנסך?״
[א"ל:] ״פרנסני ככלב וכעורב״
פרנסיה.
בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער (אחרי שיצא הצטער שלכאורה פרנס עם הארץ)
ואמר: ״אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ!״
אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: ״שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו?״
בדקו ואשכח, (בדק ומצא שאכן זה רבי יונתן בן עמרם)
אמר רבי: ״יכנסו הכל״.

המוטיבים הדומים השני הסיפורים:

·        

הסיפורים הללו יכולים לעזור להבין את ההתנהלות של שניהם כנשיאים כאשר עתיד עם ישראל מול עיניהם והם צריכים בזמן הקצר להכין את עם ישראל לגלות הארוכה שמצפה לו. היה לפחות רמז להתנהגות לא נכונה של בית אבטינס ושל תלמידים שאין תוכם כברם. רמז זה הועצם על ידי תגובת הנשיאים.

לשיטת רבי גם אם צדקו בית אבטינס, שמירת הידע בעת ההיא היא מזיקה ויש לפזר את הידע על מנת שיישמר ויעבר לדורות הבאים. אסור לקחת את הסיכון שיאבד, אסור להסתכן בתלמידים לא ראויים ואסור להסתכן במיעוט תלמידי חכמים.

ההתנהלות כנשיא שאחראי על הדור הנוכחי ועל הדורות הבאים שונה מההתנהלות של אותו חכם כאדם. האם זה ראוי? ובכל זאת מובאים הסיפורים כדי שנדע כי להקב"ה פתרונות (בראשית יח כא): 

"ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה"

וכבר אמר ר׳ אליעזר (אבות ב י):

״והוה מתחמם כנגד אורן של חכמים

והוה זהיר בגחלתן שלא תכוה
שנשיכתן נשיכת שועל
ועקיצתן עקיצת עקרב
ולחישתן לחישת שרף
וכל דבריהם כגחלי אש״ 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר

ערכו: מאיר ומרים פנסטר