באר מים חיים

בארה של מרים היא מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
וכך מתארת התורה באר ניסית, לפי המדרש באר מרים.
במדבר כא יז-יט:

״אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה:
באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם, במחוקק במשענותם, וממדבר מתנה:
וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות״:

המדרש מספר ששרו לבאר והיא ענתה בשירה.

תוספתא סוכה פרק ג הלכה ג:

וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות.
מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן. מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד.
נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה: ״עלי באר ענו לה״ ״עלי באר ענו לה״ והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה.
וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנאמר: באר חפרוה שרים וגו'

זהו תיאור מאד ציורי של הבאר שליוותה את עם ישראל במדבר. כדאי לשים לב שלמרות שהבאר ״הלכה״ איתם ולמרות שספיקתה היתה גבוהה עד שהספיק לכל עם ישראל. לפי המשך התוספתא אף הרבה מעבר לכך. עדיין, היה צריך לעשות מאמץ כדי להנות מהמים - נשיאי ישראל היו אומרים שירה ומשרטטים על האדמה את נתיב המים.
רק אז המים היו זורמים לכל ישראל.

נראה על באר בהלכה. 

מסכת פרה פרק ח משנה יא

באר אחאב ומערת פמייס כשרה. ושנויין מחמת עצמן כשרין.
אמת המים הבאה מרחוק כשרה ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת.
באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה:
״ימתין לה עד שתצל״ דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: ״אינו צריך להמתין״

הסבר.
המים המשמשים לאפר פרה נקראים מי חטאת. מים אלו צריכים להגיע ממקור מים טבעי מעיין או באר. 
הבאר שחפירתה מיוחסת לאחאב ומקור מים נוסף מערת פמייס (הבניאס מפכה מתוך מערה) שניהם כשרים למי חטאת שדינם כמעיין.
אם נשתנה מראה המים באופן טבעי ללא התערבות אדם המים עדיין כשרים.
באר שנפל לתוכה עפר ושינה את מראה, העכיר את המים.
ר׳ ישמעל: ימתין עד שהמים יצטללו מחדש.
ר׳ עקיבא: יכול להשתמש מייד.

שמו של רבי עקיבא נקשר בסיפור מפורסם אחר על באר. 

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יב

ד"א: ״והוי מתאבק בעפר רגליהם״ זה רבי עקיבא.
שבקש ללמוד תורה.
הלך וישב לו על באר אחת בלוד וראה חוליית הבור חקוקה.
אמר: ״מי חקק את החוליא הזו?״
אמרו לו: ״החבל״.
אמר להם: ״ויכול הוא?״
אמרו לו: ״הן, מפני שהוא תדיר [עליה].
ואמרו לו: ״ולכך את תמה מים שחקו אבנים שנאמר אבנים שחקו מים (איוב י"ד י"ט).
אמר (כי) [וכי] לבי קשה (כאבן) [מהאבן] אלך ואלמוד פרשה [אחת] מן התורה.

סיפור המשנה מוכר בדרך שעשה עקיבא עד שהפך להיות רבי עקיבא. המשנה מתארת שר׳ עקיבא כבר רצה ללמוד אבל התלבט האם יצליח במצבו ללמוד. 
המראה של החבל ששחק את פי הבאר שלמרות שהחבל רך והאבן קשה בגלל המאמץ המתמשך החבל חרץ את האבן.
כמו שגם אמרו לו שהמים שוחקים את האבן בגלל שהם פועלים על האבן לאורך הרבה זמן. כך שגם אם נדמה שהדבר איננו אפשרי ההתמדה מאפשרת לתופעה לקרות.

למה באר ולא בור מים או מעיין? למה נמשלה התורה דווקא לבאר מים חיים? 

מסכת ברכות דף נו עמוד ב

אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום – רואה שלום, שנאמר: "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים". רבי נתן אומר: מצא תורה, שנאמר: "כי מוצאִי מצא חיים" (משלי ח לה) וכתיב הכא: "באר מים חיים". רבא אמר: חיים ממש.

נזכיר מההפטרה של השבת, התיחסות לבורות לא ראויים.
ירמיהו פרק ב, פסוק יג:

כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים. (בארות הוא כתיב חלופי למילה בורות) 

נבחין בין שלושה מקורות מים: בור, באר ומעיין.

• מעיין – מקור מים שנובע באופן טבעי. המים מגיעים ממי תהום הזורמים על שכבה שאיננה מחלחלת מים ומפכים מתוך האדמה וזורמים על פניה. האדם הנהנה מהמים איננו משפיע על הנעשה ״בבטן האדמה״.
• בור -  נחפר בסלע ומכיל בתוכו את מי הגשמים שהתנקזו אליו. כמות המים מוגבלת לגודל הבור שנחפר. כדי להנות מהמים יש לשאוב אותם. השאיבה מפחיתה מכמות המים עד לניצולם המלא. המים יכולים להתעפש.
• באר – בור שנחפר עד למי התהום. כמות המים לשאיבה הנה כמות מי התהום המצויים בתוך מאגר מי התהום. שאיבה של המים מזרימה ״מים חדשים״ לתוך הבאר. ככול ששואבים - המים מתחדשים!

הבלוג ״נשמה במשנה״ חוגג יום הולדת שנה. התחלנו את כתיבת הבלוג לפני כשנה מתוך תקווה שעם הידע שיש לנו נצליח לכתוב עשרה פוסטים לכל היותר.

זכינו והתורה שאנו לומדים היא כמו באר ודלייה של מים מבאר מזרימה מים חדשים לשואב. זכינו ברוך ה׳ מתוך ההתמדה והמאמץ לשאוב מים חדשים ולגלות עולמות חדשים המצויים במי התהום וממתינים לשואב. אנו מתפללים לה' יתברך לקבל כוחות ולהמשיך לשאוב.

 

כתב וצייר: שמואל בן מובחר

ערכו: מאיר ומרים פנסטר